איכה א, קינה

אני במצב רוח של קינה.

איכה א (אקרוסטיכון א"ב) –

א אֵיכָה  יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגֹּויִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינֹות הָיְתָה לָמַס׃ ס
(איך ירושלים מותרה בודדה, העיר שתושביה היו רבים, הייתה כאלמנה, החשובה בין העמים השתעבדה)
ב בָּכֹו תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין-לָהּ מְנַחֵם מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים׃ ס
(מדמה את ירושלים לאישה בוכיה, שהכול בגדו בה)
ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגֹּויִם לֹא מָצְאָה מָנֹוחַ כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים׃ ס
(יהודה גלתה מעוני ועבודה רבה, השיגוה בעת צרה, או במקומות צרים)
ד דַּרְכֵי צִיֹּון אֲבֵלֹות מִבְּלִי בָּאֵי מֹועֵד כָּל-שְׁעָרֶיהָ שֹׁומֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגֹות וְהִיא מַר-לָהּ׃ ס
(באי מועד – עולי רגל בחג)
ה הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי-יהוה הֹוגָהּ עַל רֹב-פְּשָׁעֶיהָ עֹולָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי-צָר׃ ס
(אויביה שלו – שלווּ, הוגה – גרם לה יגון)
ו וַיֵּצֵא (מן-בת) מִבַּת-צִיֹּון כָּל-הֲדָרָהּ הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא-מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלֹא-כֹחַ לִפְנֵי רֹודֵף׃ ס
(הדרה – יופיה. לא היה להם כוח לעמוד בפני הרודף)
ז זָכְרָה יְרוּשָׁלַ͏ִם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד-צָר וְאֵין עֹוזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ׃ ס
(מחמדיה – אוצרותיה. משבתיה – חורבנה)
ח חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַ͏ִם עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם-הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחֹור׃ ס
(לנידה – טמאה, ותשב אחור – נסוגה)
ט טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה יהוה אֶת-עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אֹויֵב׃ ס
(לא חשבה על סופה, ירידתה הייתה מפליאה, האויב גבר)
י יָדֹו פָּרַשׂ צָר עַל כָּל-מַחֲמַדֶּיהָ כִּי-רָאֲתָה גֹויִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא-יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ׃ ס
(לא יבואו בקהל – אך ציווי זה לא נאמר על הבבלים, כמדומני. משאיר בשאלה. ולפי שטיינזלץ – העמונים והמואבים)
יא כָּל-עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ (מחמודיהם) מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה יהוה וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זֹולֵלָה׃ ס
(מחמדיהם – שוב, אוצרותיהם. זוללה – זולה, הוזלתי)
יב לֹוא אֲלֵיכֶם כָּל-עֹבְרֵי דֶרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם-יֵשׁ מַכְאֹוב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עֹולַל לִי אֲשֶׁר הֹוגָה יהוה בְּיֹום חֲרֹון אַפֹּו׃ ס
(הוגה – ציער, ואולי כאן אולי מלשון מחשבה. או – הביא, בדומה ל'הוגה מן המסילה)
יג מִמָּרֹום שָׁלַח-אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי הֱשִׁיבַנִי אָחֹור נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל-הַיֹּום דָּוָה׃ ס
(וירדנה – רדה, דוה – עצובה)
יד נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדֹו יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל-צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא-אוּכַל קוּם׃ ס
(ישתרגו – כמו סרג, קלע)
טו סִלָּה כָל-אַבִּירַי  אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מֹועֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת-יְהוּדָה׃ ס
(סילק או רמס אביריי, ייעד זמן לשבר, רמס כדורך בגת)
טז עַל-אֵלֶּה אֲנִי בֹוכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי-רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שֹׁומֵמִים כִּי גָבַר אֹויֵב׃ ס
(רחק ממני מנחם – במדרש נדרש על משיח, ששמו מנחם)
יז פֵּרְשָׂה צִיֹּון בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה יהוה לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו הָיְתָה יְרוּשָׁלַ͏ִם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם׃ ס
(לנידה – טמאה)
יח צַדִּיק הוּא יהוה כִּי פִיהוּ מָרִיתִי שִׁמְעוּ-נָא כָל- (עמים) הָעַמִּים וּרְאוּ מַכְאֹבִי בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי׃
(הצדקת הדין)
ס יט קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ כִּי-בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמֹו וְיָשִׁיבוּ אֶת-נַפְשָׁם׃ ס
(מאהבי – אולי עזרת מצרים)
כ רְאֵה יהוה כִּי-צַר-לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרֹו מָרִיתִי מִחוּץ שִׁכְּלָה-חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת׃ ס
(חמרמרו – בוערים)
כא שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי כָּל-אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ הֵבֵאתָ יֹום-קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמֹונִי׃
(הבאת – הבא, לשון תפילה)
ס כב תָּבֹא כָל-רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעֹולֵל לָמֹו כַּאֲשֶׁר עֹולַלְתָּ לִי עַל כָּל-פְּשָׁעָי כִּי-רַבֹּות אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי׃ פ
(ליבי דווי – ליבי כואב ועצוב)

*

לשונית –

הוגה – כאמור מלשון יגון. ויש גם הוגה מחשבות. ומעניין בהקשר זה הפסוק –

כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.
קהלת א, יח.

שאפשר להמירו ב – 'יוסיף הגות, יוסיף יגון', או – 'יוסיף הגיון, יוסיף יגון'.
ואגב, גם הגיון הוא דו-משמעי – מלשון חוכמה ודעת, וגם הוא שם ניגון בתהילים, אולי כזה שיש בו מילים מושרות ונהגות.
וכן, כאמור, יש הוגה כמו הגה הרכב, המזיז, כמו 'הוגה מן המסילה'.

קרא עליי מועד – מלשון זמן, או מלשון התוועדות. ונראה שההתוועדות נקראת כך כי היא נערכת במועד קבוע.

חמרמרו –
מילון ספיר (המקרא) –

חֳמַרמַר, חמַרְמַר [תנ]
1. נצרב, נשׂרף, נתלהֵט לצבע אָדום (כמו חֵמָר שהוא אָדום), כאמור בפסוק: "פָנַי חֳמַרְמְרוּ (כתיב: חמרמרה) מִנִּי בֶכִי" (איוב טז, 16)
2. תוסס, רותח, כאמור בפסוק: "מֵעַי חֳמַרְמָרוּ" (איכה א, 20)

חמר אדום – גם החומר, הנקרא חימר, וגם היין-חמר, ובארמית – חמרא. ובו כבר נמצאות אותיות החוֹם, וכן החוּם. השערה.