לא תעמוד על דם רעך

מניין אפשר למצוא נימוק המחייב ללכת להתחסן, ומניין אפשר למצוא פטור לזה?
לשמחתנו, יש על כך דיונים מפורטים, שכמובן לא אביא את כולם, אך אציג את המקור, והוא הפסוק –

לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְהוָה.
ויקרא יט, טז.

ממש בסמוך לו, אגב, מופיעה המצווה 'ואהבת לרעך כמוך'.

כך הגמרא מפרשת את הציווי –
"מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באין עליו שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר – לא תעמוד על דם רעך".
— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ג, עמוד א'

והיא מופיעה אף בחוק הישראלי –
חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ״ח–1998
חובת הצלה והושטת עזרה
(א)
1. חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל־ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.

במקומות אחרים זה נקרא 'חוק השומרוני הטוב' (הזכור מהפרק האחרון של סיינפלד).

גם בספרות המוסר הפילוסופית ישנם דיונים דומים. למשל, עתה נתקלתי במושג 'סופרארוגציה' – פעולות שמעבר לחובה המוסרית, כמו לקפוץ על רימון להצלת חברים. (ועכשיו אני רואה שבני גנץ השתמש בדימוי זה בריאיון אתמול. אלטרואיזם).

אך הנה, מה שהדגשתי הוא החוק הרגיל – מבלי לסכן את עצמו. לכן נראה שלפי העקרון החוקי והמוסרי אין חובת התחסנות למי שחושש לעצמו.

כמו כן, אם לציין דילמה מוסרית אחת, דוסטוייבסקי שואל בספרו 'האחים קרמזוב' – אם הברירה תהיה בין המתת ילדה אחת, שאחריה כל העולם יינצל, האם מוסרי לעשות זאת? ואוסיף – האם מוסרי מבחינתה לעשות זאת מיוזמתה?
אינני יודע מדוע נזכרתי בכך. בכל אופן, הדיונים המוסריים הנחוצים הם רבים, אך מהתרשמותי בפועל מתקיים מעט מאוד, ובמקום זה מפעילים לחץ, שהוא תחליף לאמת וצדק. חבל.