ויקרא יט על הגר

אם כבר התחלתי לקרוא בויקרא יט, הפרק הנכבד, אקרא עוד קטע – על הגר –

לג וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם, לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם, הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
ויקרא יט.

כבר רבות דובר על מצווה זו, וגם אני דיברתי עליה לא מעט. החובה כלפי הגר חוזרת רבות בתורה, המצווה החוזרת היותר, וכמדומני שמישהו פעם ספר 36 הופעות שלה. לא אביא את כולן.
אלא שחז"ל, כידוע, פירשו שזהו גר צדק, כלומר מי שהתגייר – ולא היא! גר הוא תושב הארץ, שאינו מבני ישראל. הבחינה הלשונית מגלה זאת על נקל – גֵּר הוא מי שגָּר. (ואפשר לומר גם גרור). וכאן מופיע ממש בסמיכות – הַגֵּר הַגָּר.
גם הנימוק הוא בבסיס היהדות – גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
כמה חשוב עיקרון זה בימינו.