לפרשת תרומה – ידבנו

לפרשת תרומה
הדיון היום הוא האם לגיטימי לחייב חיסונים או לא, וכן האם לגיטימי להשית עליהם סנקציות או לא. לגבי השאלה הראשונה, די מוסכם היום שאין לכפות אותם. אבל לגבי השאלה השנייה, חלוקות הדעות. ובכל אופן ההגבלות ללא מתחסנים, או אם תרצו ההטבות למתחסנים, כבר יצאו אל הפועל.
והנה, אולי בפרשה אפשר למצוא רמז לכך. אבל רק רמז ולא יותר, שכן מדובר בדברים שונים ונבדלים.

הפרשה נקראת על שם הדרישה שבפתיחתה –

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.
שמות כה, ב.

רש"י –
ידבנו לבו – לשון נדבה, והיא לשון רצון טוב.

רש"ר הירש –
ידבנו נגזר משורש ״נדב״, הקרוב ל״נטף״, ״לצאת מבפנים טיפין טיפין״ (עיין פירוש להלן לה, ה). מכאן ״נָטָף״: השרף הנוטף מהעצים; ובהרחבה: הבעת מחשבה [כגון ״נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ״ (שיר השירים ד, יא)]. נמצא ש״נדב״ פירושו: לעורר אדם לתת מתנה מנדבת לבו. הוא מורה על נתינה שהיא לחלוטין מתוך רצון חופשי.

כלומר, התרומה למשכן נעשתה מתוך רצון טוב בלבד. ומכאן אולי ניתן ללמוד שהירתמות לפרויקט לאומי חייבת להיות ברצון חופשי מוחלט. כלומר, אפילו בלי המקל והגזר של הטבות והגבלות.
מצד שני, עוד כמה פרשות נקרא על 'מחצית השקל', שניתנה למען מפקד העם, ובזה כולם היו חייבים, ללא יוצא מן הכלל. זאת ועוד, כולם חויבו באותו סכום בדיוק, העשיר והדל, ובזה יש משום שוויוניות, שאולי אפשר להשוותה לשוויוניות של קופות החולים בארץ. מצד שני, זה כנראה היה נחשב סכום זניח, שכן גם הדל חויב בו, ולכן אין להשוותו להירתמויות משמעותיות יותר, כזו שדורש החיסון.
עד כאן הרהורי בנושא.