עוון סדום

שומע את המילה סדום מוזכרת פה ושם, ומישהו הזכיר סיפור סיני (סוחר דם), שדומה מאוד למדרש הידוע על הפסוק מסיפור סדום, שמופיע בקצרה אף בפירוש רש"י, וכן יש גרסה אחת שלו בתלמוד, מסכת סנהדרין. נקרא את הפסוק והמדרש, בגרסה אחרת, מתוך ספר האגדה.

כך אומר אלוהים בתחילת הסיפור –

אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה.
בראשית יח, כא.

הכצעקתה – הפך כבר למטבע-לשון, במובן של האמנם נכון הדבר, או האמנם הוא כה חמור?

ועתה המדרש הידוע –

מדרש פרקי דרבי אליעזר, פרק כה.

רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר:

הִכְרִיזוּ בִּסְדוֹם וְאָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק בְּפַת לֶחֶם לְגֵר וּלְעָנִי וְאֶבְיוֹן יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ.

פְּלוֹטִית בִּתּוֹ שֶׁל לוֹט הָיְתָה נְשׂוּאָה לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי סְדוֹם, 

רָאֲתָה עָנִי אֶחָד מְדֻקְדָּק בִּרְחוֹב הָעִיר וְעָגְמָה נַפְשָׁהּ עָלָיו.

מֶה הָיְתָה עוֹשָׂה?

בְּכָל יוֹם כְּשֶׁהָיְתָה יוֹצְאָה לִשְׁאֹב מַיִם הָיְתָה נוֹתֶנֶת בְּכַד שֶׁלָּהּ מִכָּל מְזוֹן בֵּיתָהּ וּמְכַלְכֶּלֶת אוֹתוֹ הֶעָנִי.

אָמְרוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם: הֶעָנִי הַזֶּה מֵאַיִן הוּא חַי? –

עַד שֶׁיָּדְעוּ הַדָּבָר וְהוֹצִיאוּ אוֹתָהּ לְהִשָּׂרֵף,

אָמְרָה: אֱלֹהֵי הָעוֹלָם, עֲשֵׂה מִשְׁפָּטִי וְדִינִי מֵאַנְשֵׁי סְדוֹם!

וְעָלְתָה צַעֲקָתָהּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי" (בראשית יח, כא) –

אִם כְּצַעֲקַת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת עָשׂוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם אֶהֱפֹךְ יְסוֹדוֹתֶיהָ לְמַעְלָה וּפָנֶיהָ לְמַטָּה. 

*

יש לציין שעוון זה, של הימנעות מעזרה לעניים, הוא העוון המוזכר בדברי יחזקאל –

הִנֵּה-זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחֹותֵךְ גָּאֹון שִׂבְעַת-לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנֹותֶיהָ וְיַד-עָנִי וְאֶבְיֹון לֹא הֶחֱזִיקָה׃
יחזקאל טז, מט.

וממתי הגיע המושג של מעשה סדום לציון משכב זכר? לא מזמן היה לי דיון על כך עם מישהו. לכאורה, ניכר מסיפור סדום עצמו, שהאנשים שסבבו את בית לוט רצו שיוציא להם את אורחיו 'ונדעם'. ונדעם זו אינה היכרות ידידותית, אלא משכב, וכן ברור מהצעת לוט להוציא להם את בתו במקום, וכן גם ברור מהסיפור המקביל לזה, 'סיפור בבואה', הרי הוא 'פילגש בגבעה', שבשופטים. אבל בן השיח שלי לא הסכים לזה, כי לטענתו הדבר לא מופיע אצל חז"ל. ובאמת שאלה היא מדוע הוא אינו מופיע, אם אמנם כך. וכן מאימתי התחיל להופיע?
ובכן, ביחס לשאלה השנייה, אולי אוכל להציע שהמקור הוא דווקא בנצרות – וכן הצעתי באותה שיחה. אמנם גם בברית החדשה הדברים אינם ברורים, אבל הם בכל-זאת כבר יותר ברורים, ובמסורת הנוצרית שאחריה איני בקי מספיק, כך שלא אוכל להעיד.
כך הדבר מופיע בפסוק הבא –

"כְּשֵׁם שֶׁסְּדוֹם וַעֲמֺרָה וְהֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת, אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ דּוֹמָה לָהֶם הִתְמַכְּרוּ לִזְנוּת וְהָלְכוּ אַחַר יְצוּרִים אֲחֵרִים, מֻצָּגוֹת לְדֻגְמָה בְּסָבְלָן דִּין אֵשׁ עוֹלָם".
(אגרת יהודה א, ז).

כאן כבר מוזכרת הזנות ואף 'יצורים אחרים', שאיני יודע בדיוק מה פירושו, אם אכן משכב-זכר, או שהכוונה למלאכים, שאנשי סדום רצו לשכב עמם, או לדבר אחר. בכל אופן אני חושב שכאן עדות חוץ-מקראית ראשונה לחטא זה. אך צריך לבדוק גם בספרים החיצוניים ובמגילות מדבר יהודה כדי לבסס את הדברים, וכן לבדוק מתי וכיצד, ועל-ידי מי, נכנסה מסורת זו למסורת היהודית. גדול ממני הדבר.