עוד לא אמרתי מילה אחת על פייזר, שהביאה לנו חיסונים בכמויות. בהקשר הזה אוכל להציע רק מדרש-שם חביב –
יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר.
משלי יא, כד.
יש (חיסונים) מפייזר, ונוספו עוד…
ועתה ברצינות –
רלב"ג מפרש יפה בהיבט לימודי –
"יש מפזר". הנה, יש מי שמפזר "ונוסף עוד", והוא בעל השלימות בעיון, כי כל מה שיוסיף ללמד דעת לאנשים תהיה נוספת חכמתו ובינתו, כאמרם ומתלמידי יותר מכלם; ואמנם מי שהוא מונע עצמו מללמד "היושר" לאנשים, הנה זה הענין הוא לו "למחסור" משלימותו, כי להעלימו דברי היושר מהאנשים תמעט חקירתו, ולזאת הסבה ג"כ, הנה "נפש ברכה תדושן ומרוה גם הוא יורה".
ומלבי"ם פירש יפה בהיבט כלכלי –
"יש מפזר ונוסף עוד וחשך מיושר אך למחסור", כבר בארו החכמים שטוב לאדם לבחור הדרך הממוצע, והנה הנדיבות הוא הדרך הממוצע בין הפזרנות והכילות ששניהם לא טובים, וכמ"ש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, ולפי סברת העולם, הנוטה לא' מן הקצוות טוב יותר הנוטה אל הכילות מן הנוטה אל הפזרנות, כי זה יאבד מהונו וזה עכ"פ ישמור את ממונו ולא יאבדנו, אומר החכם בהפך, כי המפזר לא תמיד מאבד ממונו, שלפעמים ע"י הפזור יתוסף ממונו, שעי"כ יגדל שמו בין עשירי ארץ, וכולם ילוו לו ויהיה נאמן אצלם ועי"כ יגדל כבוד עשרו, עד "שיש" לפעמים "מפזר ונוסף עוד", אבל "החשך מיושר" ע"י הכילות הוא תמיד "אך מחסר", כי ע"י הכילות וצרת עינו יברחו בני אדם ממנו ויכלה ממונו באין נושא ונותן עמו, ואם מצד ענשי ה', כמו שבאר בס' קהלת איש אשר יתן לו האלהים עושר וכו' ולא ישליטנו וכו':
הפסוק היומי 