ירמיה ד

נבואת תוכחה

ירמיה ד –

דרישת תשובה –
א אִם-תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם-יהוה אֵלַי תָּשׁוּב וְאִם-תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד׃
(ולא תנוד – ולא תתרחק)
ב וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי-יהוה בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בֹו גֹּויִם וּבֹו יִתְהַלָּלוּ׃ ס
(כברכה לאברהם – והתברכו בך גוים. ובמקום אחר ההפך – 'לא באמת ולא בצדקה')
ג כִּי-כֹה אָמַר יהוה לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל-תִּזְרְעוּ אֶל-קֹוצִים׃
(חרשו את שדותיכם, ואל תזרעו בקוצים – מלאכה לבטלה)
ד הִמֹּלוּ לַיהוה וְהָסִרוּ עָרְלֹות לְבַבְכֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם פֶּן-תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם׃

איום על יהודה בפלישת אויב
ה הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלַ͏ִם הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ (ותקעו) תִּקְעוּ שֹׁופָר בָּאָרֶץ קִרְאוּ מַלְאוּ וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ וְנָבֹואָה אֶל-עָרֵי הַמִּבְצָר׃
ו שְׂאוּ-נֵס צִיֹּונָה הָעִיזוּ אַל-תַּעֲמֹדוּ כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפֹון וְשֶׁבֶר גָּדֹול׃
(הרימו דגל לירושלים, נוסו ואל תתעכבו)
ז עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכֹו וּמַשְׁחִית גֹּויִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמֹו לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יֹושֵׁב׃
(אריה – נבוכדנצאר)
ח עַל-זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים סִפְדוּ וְהֵילִילוּ כִּי לֹא-שָׁב חֲרֹון אַף-יהוה מִמֶּנּוּ׃ פ
ט וְהָיָה בַיֹּום-הַהוּא נְאֻם-יהוה יֹאבַד לֵב-הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים וְנָשַׁמּוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים יִתְמָהוּ׃
(יהיו מפוחדים ומבולבלים)
י וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר שָׁלֹום יִהְיֶה לָכֶם וְנָגְעָה חֶרֶב עַד-הַנָּפֶשׁ׃
(השא השאת – פיתית והטעית)
יא בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם-הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַ͏ִם רוּחַ צַח שְׁפָיִים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בַּת-עַמִּי לֹוא לִזְרֹות וְלֹוא לְהָבַר׃
(רוח צח שפיים – רוח יבשה בגבעות, לא לזרות ולא להבר – ולא לנקות את התבואה. כלומר – לפי פרשנותי – רוח העם דלה. אבל -)
יב רוּחַ מָלֵא מֵאֵלֶּה יָבֹוא לִי עַתָּה גַּם-אֲנִי אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אֹותָם׃
(רוח הנביא מלאה, לעומת זאת)
יג הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבֹותָיו קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו אֹוי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ׃
(תיאור האויב)
יד כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלַ͏ִם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי עַד-מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבֹות אֹונֵךְ׃
(מחשבות אונך – כוחך. וכן – 'כוחי ועוצם ידי')
טו כִּי קֹול מַגִּיד מִדָּן וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן מֵהַר אֶפְרָיִם׃
(משמיע אוון – מבשר רעות)
טז הַזְכִּירוּ לַגֹּויִם הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל-יְרוּשָׁלַ͏ִם נֹצְרִים בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק וַיִּתְּנוּ עַל-עָרֵי יְהוּדָה קֹולָם׃
(נוצרים – מטילי מצור)
יז כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב כִּי-אֹתִי מָרָתָה נְאֻם-יהוה׃
(הם יצורו עליה)
יח דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשֹׂו אֵלֶּה לָךְ זֹאת רָעָתֵךְ כִּי מָר כִּי נָגַע עַד-לִבֵּךְ׃ ס
(כי נגע עד לבך – אמונתך. ובמשלי הוא אומר – מכל משמר נצור לבך, כי ממנו תוצאות חיים).

זעקת הנביא
יט מֵעַי  מֵעַי (אחולה) אֹוחִילָה  קִירֹות לִבִּי הֹמֶה-לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ כִּי קֹול שֹׁופָר (שמעתי) שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי תְּרוּעַת מִלְחָמָה׃
(זעקת כאב)
כ שֶׁבֶר עַל-שֶׁבֶר נִקְרָא כִּי שֻׁדְּדָה כָּל-הָאָרֶץ פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי רֶגַע יְרִיעֹתָי׃
(חורבן)
כא עַד-מָתַי אֶרְאֶה-נֵּס אֶשְׁמְעָה קֹול שֹׁופָר׃ ס
כב כִּי אֱוִיל עַמִּי אֹותִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבֹונִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ׃
(וכן משה אומר בשירת האזינו – 'עם נבל ולא חכם')

חזון חורבן
כג רָאִיתִי אֶת-הָאָרֶץ וְהִנֵּה-תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל-הַשָּׁמַיִם וְאֵין אֹורָם׃
כד רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים וְכָל-הַגְּבָעֹות הִתְקַלְקָלוּ׃
כה רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם וְכָל-עֹוף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ׃
כו רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר וְכָל-עָרָיו נִתְּצוּ מִפְּנֵי יהוה מִפְּנֵי חֲרֹון אַפֹּו׃ ס
כז כִּי-כֹה אָמַר יהוה שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל-הָאָרֶץ וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה׃
כח עַל-זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל עַל כִּי-דִבַּרְתִּי זַמֹּתִי וְלֹא נִחַמְתִּי וְלֹא-אָשׁוּב מִמֶּנָּה׃
כט מִקֹּול פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל-הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ כָּל-הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין-יֹושֵׁב בָּהֵן אִישׁ׃

זעקת ציון
ל (ואתי) וְאַתְּ שָׁדוּד מַה-תַּעֲשִׂי כִּי-תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי-תַעְדִּי עֲדִי-זָהָב כִּי-תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי מָאֲסוּ-בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ׃
(ממשילה לאישה מתייפה)
לא כִּי קֹול כְּחֹולָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קֹול בַּת-צִיֹּון תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אֹוי-נָא לִי כִּי-עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים׃ פ
(צרה כמבכירה – מפרשים כעניין יולדת לראשונה. ההורגים – אויביה)

*

נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל-תִּזְרְעוּ אֶל-קֹוצִים (פסוק ג) –
ודומה לו אמרתו של רבי שלמה אבן גבירול –

"אל תשליכו הפנינים לפני החזירים, כי אינם יודעים מאומה. ואל תמסרו החכמה לפני מי שאינו יודע מעלתה, כי יקרה היא מפנינים, ומי שאינו דורש אותה – רע מהחזיר".
(מתוך הספר "מבחר הפנינים", שער החכמה).

אך נודה שזהו פתגם שאול מהברית החדשה –

"אַל תִּתְּנוּ אֶת הַקֺּדֶשׁ לַכְּלָבִים וְאַל תַּשְׁלִיכוּ פְּנִינֵיכֶם לִפְנֵי הַחֲזִירִים, פֶּן יִרְמְסוּ אוֹתָם בְּרַגְלֵיהֶם וְיִפְנוּ וְיִטְרְפוּ אֶתְכֶם."
מתי ז, ו.