איוב ו

עוד מעניין השלג היורד.

איוב ו –

איוב עונה לחבריו
א וַיַּעַן אִיֹּוב וַיֹּאמַר׃
ב לוּ שָׁקֹול יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי (והיתי) וְהַוָּתִי  בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ-יָחַד׃
(אם כעסי וצרתי ישקלו יחד. ואפשר לדעתי גם לקרוא – כעסי שקול מול צרתי)
ג כִּי-עַתָּה מֵחֹול יַמִּים יִכְבָּד עַל-כֵּן דְּבָרַי לָעוּ׃
(אז יכבד מהחול שעל שפת הים, לכן דבריי מבובלים)
ד כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלֹוהַּ יַעַרְכוּנִי׃
(יש לי סיוטים)
ה הֲיִנְהַק -פֶּרֶא עֲלֵי-דֶשֶׁא אִם יִגְעֶה-שֹּׁור עַל-בְּלִילֹו׃
(האם חמור נוהק כשיש לו מה לאכות? וכן שור)
ו הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי-מֶלַח אִם-יֶשׁ-טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת׃
(ריר חלמות – רבו פירושיו, אך הוא מאכל ללא טעם, אולי חלמון)
ז מֵאֲנָה לִנְגֹּועַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי׃
(כמזון דוחה, או טמא, או של מכאוב)
ח מִי-יִתֵּן תָּבֹוא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלֹוהַּ׃
ט וְיֹאֵל אֱלֹוהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדֹו וִיבַצְּעֵנִי׃
(איוב מבקש שאלוהים ימיתו)
י וּתְהִי עֹוד נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמֹול כִּי-לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדֹושׁ׃
(ונחמתי תהיה בזאת דלא שיקרתי בדברי אלוהים)
יא מַה-כֹּחִי כִי-אֲיַחֵל וּמַה-קִּצִּי כִּי-אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי׃
(כמה כוח יש לי? ולמה יש לי לקוות?)
יב אִם-כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִם-בְּשָׂרִי נָחוּשׁ׃
(האם בשרי מנחושת?)
יג הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי׃
(אין לי כוח ואין לי תקווה)
יד לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזֹוב׃
('אדם מיואש ראוי לחסד מחבריו, גם אם עזב את יראת אֵל שדי'. למס – מפרשים מלשון נמס-מסס, אבל אולי יש כאן שיבוש, ובמקור אולי 'למסיר' או כיוב' – לדעתי)
טו אַחַי בָּגְדוּ כְמֹו-נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ׃
(אחי בגדו כמו אפיק שהנחל עבר בו פעם והפסיק)
טז הַקֹּדְרִים מִנִּי-קָרַח עָלֵימֹו יִתְעַלֶּם –שָׁלֶג׃
(תחילה היו קרים. הקפואים בגלל הקרח, עליהם נערם שלג.)
יז בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמֹּו נִדְעֲכוּ מִמְּקֹומָם׃
(ואז התחממו והתאיידו. יזורבו – בשעת שרב)
יח יִלָּפְתוּ אָרְחֹות דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ׃
(התפתלו בדרכם והגיעו לתוהו ואבדו)
יט הִבִּיטוּ אָרְחֹות תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ-לָמֹו׃
(קיוו למשלחות)
כ בֹּשׁוּ כִּי-בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ׃
(והתאכזבו)
כא כִּי-עַתָּה הֱיִיתֶם (לא) לֹו  תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ׃
(ואתם דומים להם, רואים אסון ונבהלים)
כב הֲ‍כִי-אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי׃
(האם ביקשתי שתעזרו לי?)
כג וּמַלְּטוּנִי מִיַּד-צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי׃
(והאם ביקשתי שתמלטוני?)
כד הֹורוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה-שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי׃
(תגידו איפה טעיתי)
כה מַה-נִּמְרְצוּ אִמְרֵי-יֹשֶׁר וּמַה-יֹּוכִיחַ הֹוכֵחַ מִכֶּם׃
(דברי יושר הם נמרצים, אבל מה התוכחה שלכם?)
כו הַלְהֹוכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָשׁ׃
(החושבים אתם להוכיח במילים, ולשים לרוח והבל את דברי הנואש? לפי פירוש אחד)
כז אַף-עַל-יָתֹום תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַל-רֵיעֲכֶם׃
(השאלה נמשכת לכאן – האם אתם מסוגלים לסחור ברעכם?)
כח וְעַתָּה הֹואִילוּ פְנוּ-בִי וְעַל-פְּנֵיכֶם אִם-אֲכַזֵּב׃
(פנו אליי ולא אשקר לכם)
כט שֻׁבוּ-נָא אַל-תְּהִי עַוְלָה (ושבי) וְשׁוּבוּ עֹוד צִדְקִי-בָהּ׃
(שובו ותראו שאני צודק)
ל הֲיֵשׁ-בִּלְשֹׁונִי עַוְלָה אִם-חִכִּי לֹא-יָבִין הַוֹּות׃
(עכשיו תגידו את האמת, האם לא דיברתי נכון?)

*

לשונית –
יזורבו – בשעת שרב. והוא משורשי זרב-שרב, וכן שרף, צרף, צרב, סרב, במובן קוץ – סרבים וסלונים, ועוד.
עקרב – עקץ+צרב?
מקור חיתוך של השיניים – ז, ס, שׁ, שׂ, צ – מתחלף.
ש' השריפה והצריבה.

מצודת ציון –
יזורבו – כמו יצרבו כי זסשר״ץ מתחלפים והוא מענין חמום כמו צרבת השחין (ויקרא י״ג:כ״ג).

מלבי"ם –
הקודרים – בעת הקפאון יושחר ויכהה מראה המים, וכן השמים התקדרו בעבים.