ירמיה כג – נביאי השקר

עוד פרק מחמת השעמום, ובו גם רמזים חביבים למוצא. הנושא הוא הפעם נביאי השקר.

ירמיה כג –

הרועים הרעים
א הֹוי רֹעִים מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת-צֹאן מַרְעִיתִי נְאֻם-יהוה׃
ב לָכֵן כֹּה-אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל-הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת-עַמִּי אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת-צֹאנִי וַתַּדִּחוּם וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת-רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם נְאֻם-יהוה׃
ג וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת-שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצֹות אֲשֶׁר-הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל-נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ׃
ד וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים וְרָעוּם וְלֹא-יִירְאוּ עֹוד וְלֹא-יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ נְאֻם-יהוה׃

צמח צדיק
ה הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יהוה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ׃
ו בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה-שְּׁמֹו אֲ‍שֶׁר-יִקְרְאֹו יהוה צִדְקֵנוּ׃

הגאולה
ז לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים נְאֻם-יהוה וְלֹא-יֹאמְרוּ עֹוד חַי-יהוה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃
ח כִּי אִם-חַי-יהוה אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפֹונָה וּמִכֹּל הָאֲרָצֹות אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל-אַדְמָתָם׃

נביאי השקר
ט לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כָּל-עַצְמֹותַי הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכֹּור וּכְגֶבֶר עֲבָרֹו יָיִן מִפְּנֵי יהוה וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשֹׁו׃
י כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ כִּי-מִפְּנֵי אָלָה (קללה) אָבְלָה הָאָרֶץ יָבְשׁוּ נְאֹות מִדְבָּר וַתְּהִי מְרוּצָתָם (לבצע) רָעָה וּגְבוּרָתָם לֹא-כֵן (כוחם מופעל בשקר)׃
יא כִּי-גַם-נָבִיא גַם-כֹּהֵן חָנֵפוּ גַּם-בְּבֵיתִי מָצָאתִי רָעָתָם נְאֻם-יהוה׃
יב לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם כַּחֲלַקְלַקֹּות בָּאֲפֵלָה יִדַּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ כִּי-אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם-יהוה׃
יג וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרֹון רָאִיתִי תִפְלָה (דבר חסר טעם) הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל וַיַּתְעוּ אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל׃ ס יד וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה נָאֹוף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים לְבִלְתִּי-שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתֹו הָיוּ-לִי כֻלָּם כִּסְדֹם וְיֹשְׁבֶיהָ כַּעֲמֹרָה׃
(הקטע הזה בדומה לרצף בישעיה א, עורך השוואה לסדום ועמורה)
טו לָכֵן כֹּה-אָמַר יהוה צְבָאֹות עַל-הַנְּבִאִים הִנְנִי מַאֲכִיל אֹותָם לַעֲנָה וְהִשְׁקִתִים מֵי-רֹאשׁ כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל-הָאָרֶץ׃ פ
טז כֹּה-אָמַר יהוה צְבָאֹות אַל-תִּשְׁמְעוּ עַל-דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם מַהְבִּלִים (מטפישים) הֵמָּה אֶתְכֶם חֲזֹון לִבָּם יְדַבֵּרוּ לֹא מִפִּי יהוה׃
יז אֹמְרִים אָמֹור לִמְנַאֲצַי (מילה חריפה, ומזכירה לנו נאצים) דִּבֶּר יהוה שָׁלֹום יִהְיֶה לָכֶם וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבֹּו אָמְרוּ לֹא-תָבֹוא עֲלֵיכֶם רָעָה׃
יח כִּי מִי עָמַד בְּסֹוד יהוה וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת-דְּבָרֹו מִי-הִקְשִׁיב (דברי) דְּבָרֹו וַיִּשְׁמָע׃ ס

המשך –
יט הִנֵּה סַעֲרַת יהוה חֵמָה יָצְאָה וְסַעַר (רמז?…) מִתְחֹולֵל עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל׃
כ לֹא יָשׁוּב אַף-יהוה עַד-עֲשֹׂתֹו וְעַד-הֲקִימֹו מְזִמֹּות לִבֹּו בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבֹּונְנוּ בָהּ בִּינָה׃
כא לֹא-שָׁלַחְתִּי אֶת-הַנְּבִאִים וְהֵם רָצוּ לֹא-דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְהֵם נִבָּאוּ׃
כב וְאִם-עָמְדוּ בְּסֹודִי וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת-עַמִּי וִישִׁבוּם מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם׃ ס כג הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם-יהוה וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק׃
(פתגם יפה, ויבואר בהמשך) כד אִם-יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא-אֶרְאֶנּוּ נְאֻם-יהוה הֲלֹוא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם-יהוה׃
כה שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר-אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי׃
כו עַד-מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם׃
כז הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת-עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלֹומֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבֹותָם אֶת-שְׁמִי בַּבָּעַל׃
כח הַנָּבִיא אֲשֶׁר-אִתֹּו חֲלֹום יְסַפֵּר חֲלֹום וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתֹּו יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה-לַתֶּבֶן אֶת-הַבָּר נְאֻם-יהוה׃
(עוד פתגם יפה, ויבואר בהמשך) כט הֲלֹוא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם-יהוה וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע׃ (ועוד אחד)ס ל לָכֵן הִנְנִי עַל-הַנְּבִאִים נְאֻם-יהוה מְגַנְּבֵי דְבָרַי (פלגיאטורים…) אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ׃
לא הִנְנִי עַל-הַנְּבִיאִם נְאֻם-יהוה הַלֹּקְחִים לְשֹׁונָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם׃
לב הִנְנִי עַל-נִבְּאֵי חֲלֹמֹות שֶׁקֶר נְאֻם-יהוה וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת-עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם וְאָנֹכִי לֹא-שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְהֹועֵיל לֹא-יֹועִילוּ לָעָם-הַזֶּה נְאֻם-יהוה׃
לג וְכִי-יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה אֹו-הַנָּבִיא אֹו-כֹהֵן לֵאמֹר מַה-מַשָּׂא יהוה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת-מַה-מַשָּׂא (כאן נראה לי שזו לשון לעג החוזר על דבריהם. ויש המפרשים – אתם המשא) וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם נְאֻם-יהוה׃
לד וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם אֲשֶׁר יֹאמַר מַשָּׂא יהוה וּפָקַדְתִּי עַל-הָאִישׁ הַהוּא וְעַל-בֵּיתֹו׃
לה כֹּה תֹאמְרוּ אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶל-אָחִיו מֶה-עָנָה יהוה וּמַה-דִּבֶּר יהוה׃
לו וּמַשָּׂא יהוה לֹא תִזְכְּרוּ-עֹוד כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרֹו וַהֲפַכְתֶּם (על כך דיברתי פעם) אֶת-דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים יהוה צְבָאֹות אֱלֹהֵינוּ׃
לז כֹּה תֹאמַר אֶל-הַנָּבִיא מֶה-עָנָךְ יהוה וּמַה-דִּבֶּר יהוה׃
לח וְאִם-מַשָּׂא יהוה תֹּאמֵרוּ לָכֵן כֹּה אָמַר יהוה יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה מַשָּׂא יהוה וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תֹאמְרוּ מַשָּׂא יהוה׃
לט לָכֵן הִנְנִי וְנָשִׁיתִי אֶתְכֶם נָשֹׁא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם וְאֶת-הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹותֵיכֶם מֵעַל פָּנָי׃
מ וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עֹולָם וּכְלִמּוּת עֹולָם אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ׃ ס
(כלומר, עיקר דרישתו היא להבחין בין חולם החלום, ובין נביא האמת, שלו דבר ה', או 'משא ה" – נאום הנישא).

*

הרחבות –
רש"י –
האלהי מקרוב – שאיני רואה אלא בסמוך לי ואין בי כח לשפוט את התחתונים שהם רחוקים ממני ואיני יודע במעשיהם.

(וברמז? אפשר לקרוא – מיקרובּ)… (ובעזרת מיקרוסקופ, אגב, אפשר לראות מיקרובּ מקרוב)…

מה לתבן את הבר – מה ענין שקר אצל אמת.

(ניתן לאומרו אף לגבי הערתי הקודמת…).

הלא כה דברי כאש – לא היה להם לטעות ולדמות חלומות לומר שהם נבואה כי דבר נבואה כשבאה בפי הנביא בגבורה היא באה בו כאש בוערת כענין שנאמר ותהי בלבי כאש בוערת (ירמיהו כ׳:ט׳) ואומר ויד י״י עלי חזקה (יחזקאל ג׳:י״ד).

ומדרש ילקוט שמעוני, שאביא רק את סופו –
אמר אביי מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא משני מקראות, דבי ר׳ ישמעאל תאנא וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. ד״א מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נהפך לשבעים לשון.