שלושה פרקים על שתיקה

שלושה פרקים על שתיקה
(מסל המיחזור)

א.
מול מענה האל, איוב שותק –

(א) וַיַּעַן יְהוָה אֶת אִיּוֹב וַיֹּאמַר.
(ב) הֲרֹב עִם שַׁדַּי יִסּוֹר מוֹכִיחַ אֱלוֹהַּ יַעֲנֶנָּה.
(ג) וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת יְהוָה וַיֹּאמַר.
(ד) הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִׁיבֶךָּ יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ פִי.
(ה) אַחַת דִּבַּרְתִּי וְלֹא אֶעֱנֶה וּשְׁתַּיִם וְלֹא אוֹסִיף.
איוב מ.

שטיינזלץ –
(א) 
וַיַּעַן יְהוָה אֶת־אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃
(ב) 
הֲאם רֹב, מי שרב עִם־שַׁדַּי יִסּוֹר, נוהג באופן מוסרי, או: עשוי לקבל מוסר?! אנא, מי ש מוֹכִיחַ אותי – את אֱלוֹהַּ – יַעֲנֶנָּה, מוזמן לנסות להשיב לדברי! 
(ג) 
וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת־ה' וַיֹּאמַר׃ 
(ד) 
הֵן קַלֹּתִי, אני קל בעיני עצמי. מָה אֲשִׁיבֶךָּ, אוכל לענות לך?! יָדִי שַׂמְְְתִּי לְְמוֹ, על פִי לאות שתיקה. 
(ה) 
אַחַת דִּבַּרְְְתִּי וְְלֹא אֶעֱנֶה יותר, וּשְְְׁתַּיִם וְְלֹא אוֹסִיף. אכן, דיברתי יותר מדי. 

ב.
עמוס פרק ה' היא נבואת זעם אופיינית, והיא מוכרת בעיקר בזכות האמרה הקצרה שבה – 'המשכיל בעת ההיא יידום'. כלומר, אל מול פני הרשע המשתולל אין עוד מה לומר. בכל זאת, נקרא את כולה, עם הערות קצרות –

עמוס ה –
(א) שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה בֵּית יִשְׂרָאֵל.
(ב) נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל נִטְּשָׁה עַל אַדְמָתָהּ אֵין מְקִימָהּ.
(מפלה, אסון)
(ג) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הָעִיר הַיֹּצֵאת אֶלֶף תַּשְׁאִיר מֵאָה וְהַיּוֹצֵאת מֵאָה תַּשְׁאִיר עֲשָׂרָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל.
(רעיון השארית)
(ד) כִּי כֹה אָמַר יְהוָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ.
(ה) וְאַל תִּדְרְשׁוּ בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל לֹא תָבֹאוּ וּבְאֵר שֶׁבַע לֹא תַעֲבֹרוּ כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה וּבֵית אֵל יִהְיֶה לְאָוֶן.
(לא לפנות למוקדי פולחן אחרים)
(ו) דִּרְשׁוּ אֶת יְהוָה וִחְיוּ פֶּן יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף וְאָכְלָה וְאֵין מְכַבֶּה לְבֵית אֵל.

ומכאן פירוט החטאים –
(ז) הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ.
(ח) עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת וְיוֹם לַיְלָה הֶחְשִׁיךְ הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ יְהוָה שְׁמוֹ.
(כאן תיאור כוח ה'. כימה וכסיל – מערכות כוכבים)
(ט) הַמַּבְלִיג שֹׁד עַל עָז וְשֹׁד עַל מִבְצָר יָבוֹא.
(פסוק קשה. לפי פירוש אחד – מחזק השודדים. מבליג – מחזק)
(י) שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ.
(יא) לָכֵן יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם עַל דָּל וּמַשְׂאַת בַּר תִּקְחוּ מִמֶּנּוּ בָּתֵּי גָזִית בְּנִיתֶם וְלֹא תֵשְׁבוּ בָם כַּרְמֵי חֶמֶד נְטַעְתֶּם וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם.
(בושסכם – מילה יחידאית, מעין שיסוי ורמיסה, של העני. ועוד בסוף. משאת בר – מס על התבואה)
(יב) כִּי יָדַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם צֹרְרֵי צַדִּיק לֹקְחֵי כֹפֶר וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ.
(מעוותי צדק)

ומה כן צריך לעשות? –
(יג) לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא.
(וזה הפסוק הידוע)
(יד) דִּרְשׁוּ טוֹב וְאַל רָע לְמַעַן תִּחְיוּ וִיהִי כֵן יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אִתְּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם.
(אם תעשו טוב, ה' יהיה איתכם)
(טו) שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף.
(ובגמרא מסופר על רב אחד ששאל על כך – כל זה ו'אולי'?)

אבל הדין קשה –
(טז) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֲדֹנָי בְּכָל רְחֹבוֹת מִסְפֵּד וּבְכָל חוּצוֹת יֹאמְרוּ הוֹ הוֹ וְקָרְאוּ אִכָּר אֶל אֵבֶל וּמִסְפֵּד אֶל יוֹדְעֵי נֶהִי.
(יז) וּבְכָל כְּרָמִים מִסְפֵּד כִּי אֶעֱבֹר בְּקִרְבְּךָ אָמַר יְהוָה.

ומכאן חלק חדש.
יום ה' – חושך –
(יח) הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם יְהוָה לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם יְהוָה הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר.
(יט) כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ.
(כ) הֲלֹא חֹשֶׁךְ יוֹם יְהוָה וְלֹא אוֹר וְאָפֵל וְלֹא נֹגַהּ לוֹ.

נגד הקורבנות (נושא חוזר בנביאים) –
(כא) שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם.
(כב) כִּי אִם תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט.
(כג) הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָע.
(כאן כולל גם את שירי הקודש שבעבודת המקדש)
(כד) וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן.
(כה) הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל.
(רבות נדרש על כך, שהרי כביכול כן הקריבו במדבר)
(כו) וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם.
(סכות, כיון, כוכב – שמות עבודה זרה)
(כז) וְהִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מֵהָלְאָה לְדַמָּשֶׂק אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ.

רש"י –
בושסכם – כמו בוססכם על דל שאתם רומסין ורופסים על ראשו כמו בוססו את חלקתי^א (ירמיהו י״ב:י׳).

ג.
וכן נאמר במשלי פעמים רבות, למשל –

בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל.
משלי י, יט.

וחכמים אמרו –
שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:
אבות א, יז.