תהילים פט

בהמשך לקריאה בתהילים מד, נקרא מזמור הדומה לו – תהילים פט.
אבן עזרא כתב על מזמור זה –
"והיה בספרד חכם גדול וחסיד, וזה המזמור היה עליו קשה, ולא היה קורא אותו ולא היה יכול לשומעו, בעבור כי זה המשורר ידבר כנגד השם הנכבד קשות".
והפרשן אלשיך מזכיר דברים אלה ומשיב עליהם בדרכו.
כאן שוב חוזר המבנה – תחילה שבח לאל, ואחר כך נהי על זניחתו אותנו, והפעם – זניחתו את משיחו, המלך מזרע דוד.
כל קטע מופרד במילה 'סלה', שהיא כנראה מין סימן מוזיקלי, ואני בעבר פירשתי – מלשון סל-על, עלייה, או סלסול.

תהילים פט

הברית עם דוד –

א מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי׃

ב חַסְדֵי יהוה עֹולָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אֹודִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי׃

ג כִּי-אָמַרְתִּי עֹולָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם׃
(עולם – לעד, החסד יעמוד לעד. וכיום משתמשים בו בדרך הפירוש המודרני – עולמנו יהיה של חסד).

ד כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי׃

ה עַד-עֹולָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר-וָדֹור כִּסְאֲךָ סֶלָה׃

ו וְיֹודוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יהוה אַף-אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדֹשִׁים׃

ועתה תהילות לאל –

ז כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַיהוה יִדְמֶה לַיהוה בִּבְנֵי אֵלִים׃
(בני אלים – מלאכים).

ח אֵל נַעֲרָץ בְּסֹוד-קְדֹשִׁים רַבָּה וְנֹורָא עַל-כָּל-סְבִיבָיו׃

ט יהוה אֱלֹהֵי צְבָאֹות מִי-כָמֹוךָ חֲסִין  יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבֹותֶיךָ׃
(חסין – חזק).

י אַתָּה מֹושֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשֹׂוא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם׃
(בשוא – בהתרוממות, כמו בשיא. תשבחם – תשקיטם, אולי מגזרת שח).

יא אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב בִּזְרֹועַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אֹויְבֶיךָ׃
(רהב – מפלצת מיתולוגית. ואצל המפרשים המסורתיים – מצרים).

יב לְךָ שָׁמַיִם אַף-לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם׃

יג צָפֹון וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם תָּבֹור וְחֶרְמֹון בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ׃

יד לְךָ זְרֹועַ עִם-גְּבוּרָה תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ׃

טו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכֹון כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ׃

טז אַשְׁרֵי הָעָם יֹודְעֵי תְרוּעָה יהוה בְּאֹור-פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן׃
(יודעי תרועה – היודעים להריע. ונראה לי שנדרש במדרשי ראש השנה).

יז בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל-הַיֹּום וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ׃

יח כִּי-תִפְאֶרֶת עֻזָּמֹו אָתָּה וּבִרְצֹנְךָ (תרים) תָּרוּם קַרְנֵנוּ׃

יט כִּי לַיהוה מָגִנֵּנוּ וְלִקְדֹושׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ׃

ההבטחה לדוד –

כ אָז דִּבַּרְתָּ-בְחָזֹון לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל-גִּבֹּור הֲרִימֹותִי בָחוּר מֵעָם׃

כא מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו׃

כב אֲשֶׁר יָדִי תִּכֹּון עִמֹּו אַף-זְרֹועִי תְאַמְּצֶנּוּ׃

כג לֹא-יַשִּׁא אֹויֵב בֹּו וּבֶן-עַוְלָה לֹא יְעַנֶּנּוּ׃

כד וְכַתֹּותִי מִפָּנָיו צָרָיו וּמְשַׂנְאָיו אֶגֹּוף׃
(כתותי – אשבור, אגוף – אכניע).

כה וֶאֶמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמֹּו וּבִשְׁמִי תָּרוּם קַרְנֹו׃

כו וְשַׂמְתִּי בַיָּם יָדֹו וּבַנְּהָרֹות יְמִינֹו׃
(ישלוט בסביבותיו).

כז הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי׃

כח אַף-אָנִי בְּכֹור אֶתְּנֵהוּ עֶלְיֹון לְמַלְכֵי-אָרֶץ׃

כט לְעֹולָם (אשמור) אֶשְׁמָר-לֹו חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לֹו׃

ל וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעֹו וְכִסְאֹו כִּימֵי שָׁמָיִם׃

לא אִם-יַעַזְבוּ בָנָיו תֹּורָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן׃

לב אִם-חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ׃

לג וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם׃

לד וְחַסְדִּי לֹא-אָפִיר מֵעִמֹּו וְלֹא-אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי׃

לה לֹא-אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמֹוצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה׃

לו אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם-לְדָוִד אֲכַזֵּב׃

לז זַרְעֹו לְעֹולָם יִהְיֶה וְכִסְאֹו כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי׃

לח כְּיָרֵחַ יִכֹּון עֹולָם וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה׃

ועתה, הזניחה, או ההפרה כביכול –

לט וְאַתָּה זָנַחְתָּ וַתִּמְאָס הִתְעַבַּרְתָּ עִם-מְשִׁיחֶךָ׃
(התעברת – כעסת).

מ נֵאַרְתָּה בְּרִית עַבְדֶּךָ חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרֹו׃
(נארתה – הפרת, או מלשון קללה. נזרו – כתרו).

מא פָּרַצְתָּ כָל-גְּדֵרֹתָיו שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה׃

מב שַׁסֻּהוּ כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ הָיָה חֶרְפָּה לִשְׁכֵנ͏ָיו׃

מג הֲרִימֹותָ יְמִין צָרָיו הִשְׂמַחְתָּ כָּל-אֹויְבָיו׃

מד אַף-תָּשִׁיב צוּר חַרְבֹּו וְלֹא הֲקֵימֹתֹו בַּמִּלְחָמָה׃

מה הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרֹו וְכִסְאֹו לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה׃

מו הִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה׃

ומכאן תפילה להשבת החסד –

מז עַד-מָה יהוה תִּסָּתֵר לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמֹו-אֵשׁ חֲמָתֶךָ׃

מח זְכָר-אֲנִי מֶה-חָלֶד עַל-מַה-שָּׁוְא בָּרָאתָ כָל-בְּנֵי-אָדָם׃
(זכור את חולשת האדם).

מט מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה-מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשֹׁו מִיַּד-שְׁאֹול סֶלָה׃
(וזכור שאין אדם נמלט מהמוות).

נ אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד בֶּאֱמוּנָתֶךָ׃

נא זְכֹר אֲדֹנָי חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ שְׂאֵתִי בְחֵיקִי כָּל-רַבִּים עַמִּים׃
(זכור את הלעג של העמים הרבים. ואכן ישראל זכו ללעג).

נב אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֹויְבֶיךָ יהוה אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבֹות מְשִׁיחֶךָ׃
(פסוק זה נדרש בגמרא על המשיח המיוחל, להלן).

נג בָּרוּךְ יהוה לְעֹולָם אָמֵן וְאָמֵן׃

*

סנהדרין צ״ז א:
(תהלים פט, נב) (אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך) תניא ר' יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן יאשם ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני כלב.