משפחה

יום המשפחה

משפחה – שורש ספ"ח, הקרוב לספ"ח, במובן של משהו שמצטרף ונוסף. ממנו גם שפחה, הנוספת לבית.
עתה אנסה לפרקו.
נראה שהוא מגזרת 'ספ', במובן של יסף, הוסיף. וקרוב לו גם יסף, במובן של סוף, כלומר גמר ההוספה. וממנו גם ספ"ה, נספה. וכן סף שעל יד הדלת.
וכן ספל יסודו סף כבביטוי 'סף רעל', אולי בגלל שמוסיפים לו משקה.
ספד – הוא על הנספה, 'באשר הוא סוף כל האדם'.
אסף – הוא כ-ספף, 'בחרתי הסתופף בבית אלוהים'.
וכן הלאה…

צלילית – אולי, המקור ספ, שקרוב לקול השיסוי, וכן סיף. וממנו בא גם היפוכו – מה שנוסף ולא הגיע לסופו.

*

כך גם מפורש הפסוק –

וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ.
במדבר יא, כה.

יש המפרשים לא הוסיף, ויש המפרשים לא נפסק, משורש ספ"ה. ועניין זה נידון בגמרא, ושם אומרים שהכתוב מדבר באלדד ומידד, ראו בסוף.
ושם מקשים מהפסוק –

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְהוָה אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי.
דברים ה, יח.

אך – יש לציין כי בשלוש הפעמים האחרות בהן מופיע צירוף זה בתנ"ך – בראשית לח, כו; שופטים יג, כא; שמואל א, טו, לה – המשמעות הברורה היא 'לא הוסיף', ולכן נראה שזו המשמעות גם כאן.

וראה –
סנהדרין, פרק א –

אל תיקרי שנים אלא שנים ואיזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד נבואה אחת הוי אומר אלדד ומידד אמר מר כל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו והן נתנבאו ולא פסקו מנא לן דפסקו אילימא מדכתיב (במדבר יא, כה) ויתנבאו ולא יספו אלא מעתה (דברים ה, יח) קול גדול ולא יסף ה"נ דלא אוסיף הוא אלא דלא פסק הוא אלא הכא כתיב ויתנבאו התם כתיב (במדבר יא, כז) מתנבאים עדיין מתנבאים והולכים.