כצאן לטבח

הוזכר הביטוי 'כצאן לטבח', שיוחד במסורת ישראל לזיכרון השואה, אך מקורו בתנ"ך, בשלוש מקומות (לפחות) –

א.
ירמיה יב –

א. צַדִּיק אַתָּה יהוה כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אֹותָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל-בֹּגְדֵי בָגֶד׃

– שאלה ותיקה בתנ"ך – מדוע הרשעים מצליחים?

ב. נְטַעְתָּם גַּם-שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם-עָשׂוּ פֶרִי קָרֹוב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחֹוק מִכִּלְיֹותֵיהֶם׃

– הם מושרשים בארץ, אך קוראים לך מהשפה ולחוץ.

ג וְאַתָּה יהוה יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיֹום הֲרֵגָה׃

– עקור אותם כצאן לטבח, והכן אותם להרג. כך מייחל ירמיה, לא פחות.

ב. (בצורה שונה במעט) –
ישעיה נג, ז –

נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו׃

– מפרקי עבד ה' שדנתי בהם.

ג.

כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.

תהילים מד, כג.

וזה כל נושא הפרק.