כפייה

אולי לא לטובתי אני כותב בבלוג הזה, ובכל זאת אמשיך, בינתיים…

הרב נבון כתב שלפי ההלכה ניתן לכפות מתן חיסון. זה לא מפתיע, שהרי ההלכה עניינה כפייה. כפירוש חז"ל למעמד הר סיני, שהזכרתי לאחרונה – 'כפה עליהם הר כגיגית'. או כמו שאומרים למסרב הגט (כזה האחרון שהתפרסם) – 'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני'.
'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני'? איזה מין רצון הוא זה? ודאי שלא רצון חופשי! תאמרו – יש לנו חובה להתיר את מסורבת הגט, ונכון – הכוונה כאן היא טובה. אבל טוב בהרבה מזה שיהיה כאן שוויון, והיא תוכל לגרש אותו, כשם שהוא יכול לגרש אותה. כלומר, שתהיה דרך לפרק את החבילה בלי תלות ברצון הבעל בלבד.

הלכתי, אם כן, וחיפשתי, מקור לכפייה בתנ"ך. כמובן, החוקים נכתבו על-מנת להיכפות, אין ספק. ואולם, באופן מפתיע אולי, המילה כפייה והשורש כפ"ה כלל אינם מופיעים בתורה. ואילו בתנ"ך בכללותו שורש זה מופיע רק פעם אחת. הנהו –

משלי כא יד: "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף, וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה."

מצודות: 
הנותן מתן בסתר למי שחרה אפו בו, הנה המתן הזה יכפה (יכסה) את האף ולא יהיה נראה עוד; והנותן שוחד בחיק, ר"ל בהסתר, אז יכפה בזה חמה עזה וחזקה; וכפל הדבר במילים שונות.

"יכפה" – ענין כסוי, ובדברי רז"ל (שבת פח.): "כפה עליהם הר כגיגית".

כאמור, מלשון כיסוי, כיאה לשורשי 'כף', כגון כפה-כפת-כפר.

אז הנה גם כאן זו לא בדיוק משמעות של כפייה, אלא של ריצוי.

*

ומעניין שפה השוחד מופיע באופן ייחודי ולא ממש שלילי.

ועל 'מתן בסתר', הפרקטיקה המפורסמת, כבר כתבתי פעם.

*

מילון ספיר –

כּוֹפֶה
1.[תמ] מַכריחַ, מאַלֵץ: כופין אותו עד שיאמר: רוצה אני (ראש השנה ו.)
2. [תמ] הופֵך (כּלי על פּיו): שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית (שבת פח.)
3. [תנ] דוחֶה, מבַטֵל (תן דעתך שהצורה לִכפּות היא גם מָקור של כּופֵת): מתן בסתר יכפה אף (משלי כא 14)
4. [תנ] מטֶה, כּופף, מחליש, כאמור בפסוק: "מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף" (משלי כא, 14)