אדם תועה מדרך השכל

לימוד חופשי (פשוט העתק-הדבק של המיטב).

אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ.
משלי כא, טז.

רש"י בפשט –
אדם תועה מדרך השכל – פורש מן התורה.
בקהל רפאים – בעדת גיהנם.

ורבנו יונה מרחיב במוסר –
אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח – הוא נמשך אחרי התאוה וימרה בגללה את פי הנפש החכמה.
בקהל וגו׳ – לא נאוה עמדו בין החיים אבל ראוי ויפה לנוח בין המתים וישובו ד׳ יסודותיו אל שרשם, כי הכוונה ביצירת האדם שתמשול הנפש החכמה בתאוה ותעבוד את הבורא ית׳ בזאת כי המדה הזאת יקנה אותה מדרך יראת השם והיראה היא הכבוד, ונאמר: כל הנקרא בשמי וגו׳ (ישעיהו מ״ג:ז׳) והעושה בהפך זה שעוזב דברי השכל עזיבה גמורה ונמשך אחרי הפכו והוא השקר הנה עשה ההפך הכוונה ביצירתו. על כן אין הרכבת יסודותיו ראויה לו רק שישוב העפר אל הארץ כשהיה. ובא הענין הזה על מה שאמר: ומחתה לפועלי און (משלי כ״א:ט״ו) כי הם יראים השם מן המשפט ושונאים אותו ונמצאו שונאים האמת ואוהבים השקר. והנה אלה הם תועים מדרך הנפש המשכלת טעות גמורה כי השקר הפך האמת והאמת הוא השכל והחכמה. אבל מי שעומד ועובד עבודה זרה שהוא נמשך בה אחרי התאוה יתכן כי עוד רבות בדרכיו שנמשך בהם אחרי השכל ובא הענין להראות עצם הפסד האון וכח ענשו.

ומלבי"ם מבחין כאן בין שכל ובין חכמה ובינה –
אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח – יש הבדל בין השכל ובין חכמה ובינה ויתר כחות הנפש, שהשכל הוא כח החד שימצא לאדם להשיג באלהות וברוחניות ובנפלאות, שדברים שאין מבוא להבינה להשיג ע״י היקשים ומופתים ולא להדעת לדעת ע״י הכרת החושים, ובכח זה ישיג את ההשגחה וכל האמונות התלוים באלהות, וע״פ הרוב נלוה אל זה רוח הקדש ואז נקרא שכל טוב, וכמ״ש ורוחך הטובה נתת להשכילם, ואדם התועה מדרך השכל תועה באמונות האלהיות כמו הכופר בהשגחה ובידיעת ה׳ ובהנהגתו ובנפלאותיו, והם המינים שאין להם חלק לעוה״ב ואין להם תקנה, ובקהל רפאים ינוח – כי ירד לגיהנם.

השכל – השכל הוא הכח החד אשר באדם להבין בדברים שאין הבינה שולטת כמו, בעניני האלהות ונפלאותיו (תהלות י״ד ב׳, ס״ד י׳, ק״ו ז׳), ויש שכל טוב שהוא רוה״ק (כנ״ל ג׳ ד׳, י״ג ט״ו), והתבאר עוד (י״ב ח׳, ט״ו כ״ד, ט״ז כ״ב, כ״א י״א), והשכל – הוא מקור או שם.

אבן כספי מרחיב על רפאים –
אדם תועה – בקהל רפאים – מתים, כאמרם ז״ל, רשעים אפילו בחייהם קרואים מתים (ברכות יט).

בבא בתרא ע״ט א:ג׳
כי אתא רב דימי א"ר יונתן כל הפורש עצמו מד"ת (דברי תורה) נופל בגיהנם שנאמר (משלי כא, טז) אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח ואין רפאים אלא גיהנם שנאמר (משלי ט, יח) ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה:

ספר חסידים תתקל״ח:א׳ –
כתיב (משלי כא טז) אדם תעה מדרך השכל בגימטריא משתמד מי שאמר דבר טעם מן התורה והמיר אין אומרים אותו משמו.