ישעיה נ

אם התחלתי עם פרקי 'עבד ה", עם ישעיה נב, אמשיך עם פרק נוסף מסדרה זו, הכוללת ארבעה קטעים, בישעיה נ. אינני מבטיח עכשיו להביא את כל ארבעת הקטעים, מה גם שבעבר התייחסתי אליהם בהרחבה. גם לא אפרש יותר מדי, אבל אפשר לקרוא בכיף –

ישעיה נ –

א. הקדמה – העם לא נעזב, אלא חטא –

א כֹּה אָמַר יהוה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אֹו מִי מִנֹּושַׁי אֲשֶׁר-מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לֹו הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׃
ב מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עֹונֶה הֲקָצֹור קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם-אֵין-בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרֹות מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא׃
ג אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם׃

צייתנותו של עבד ה'
ד אֲדֹנָי יְהֹוִה נָתַן לִי לְשֹׁון לִמּוּדִים (לשון חכמים) לָדַעַת לָעוּת (מעין לעזור, או לייעץ. מילה נדירה) אֶת-יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר (כל בוקר) יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים׃
ה אֲדֹנָי יְהוִה פָּתַח-לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחֹור לֹא נְסוּגֹתִי׃
ו גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמֹּות וָרֹק׃
ז וַאדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר-לִי עַל-כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל-כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי-לֹא אֵבֹושׁ׃
ח קָרֹוב מַצְדִּיקִי מִי-יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי-בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי׃
ט הֵן אֲדֹנָי יְהוִה יַעֲזָר-לִי מִי-הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם׃

(כלומר עבד ה' חכם ומשכיל. כמו כן הוא סובל ו'נותן את הלחי השנייה'. וכמו כן, הוא בטוח שאלוהים יעזור לו בדין משופטיו).

והמשכו –

י מִי בָכֶם יְרֵא יהוה שֹׁמֵעַ בְּקֹול עַבְדֹּו אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לֹו יִבְטַח בְּשֵׁם יהוה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו׃
יא הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקֹות לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקֹות בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן׃

(הפסוק האחרון סבוך, והתייחסתי אליו בעבר. ראו במפרשים.
גם על המילה לעות, אגב, כתבתי בעבר, וגם כאן יש מקום לראות במפרשים).

*

הנה פירוש הרב שטיינזלץ, מתוך פרויקט 929, המזכיר (מהרהורי לעבו?) את 'נאורותכם העלובה' –

הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ, עמלים כדי להבעיר אש, מְאַזְּרֵי זִיקוֹת, מחזקים ו'קושרים' את זיקוקי האש שיצרתם כדי שיהיו ללהבה. אם כן לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת ש בִּעַרְתֶּם. שמרו על נאורותכם העלובה, ולכו לאורה. מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת – הגורל שיביא עליכם ה' לָכֶם, לְמַעֲצֵבָה, בלא מרגוע, אכולי דאגה וספקות תִּשְׁכָּבוּן. האור שיצרתם ידעך, ותישארו בחשכה.

או רש"י –
הן כולכם. שאינכם שומעים בקול נביאיו:
קודחי אש. עברתו עליכם:
מאזרי זיקות. מחזיקי זיקות הן גצין וגחלי אש הנזרקין בקלע ויש לו דוגמא בל' ארמי זיקוקין דנור כך וכך זיקתא פסיק לן:
לכו באור אשכם. לפי דרככם תלקו:
מידי. תהא גמולכם זאת לכם:

ואגב – 'למעצבה תשכבון' – תיאור מדויק של דיכאון. ולדעת חלק מהמפרשים – עד מוות.