ישעיה מב

עוד בענייני משפט – זה נושא כל-כך רחב בתנ"ך שאי אפשר להכילו. להערכתי הוא מופיע מאות פעמים. מה למשל מופיע? הערך העליון של העמדת משפט, כך שלפי חז"ל הוא אף משבע מצוות בני נוח, שגם הגויים מחוייבים בהן; היות האל עצמו עושה משפט, עם דגש על העשוקים והמסכנים, כמו גם הצירוף 'גר, יתום ואלמנה'; איסור הכרת פנים בדין, החוזר כמה פעמים, אלא שיש לשפוט קטן כגדול, בצדק; ועוד ועוד. ועוד נושא אחד הוא זהות השופט – המלך, או 'השופט', בספר שופטים, או אחד הגדולים, או גם המשיח, שאחת מתכונותיו הנזכרת בכמה מקומות היא כושר השיפוט שלו. כך למשל בישעיה מב, שנקרא עכשיו.
זו אחת מפרשיות 'עבד ה", וכמובן יש ויכוח ארוך-שנים מי הוא העבד הזה, אם עם ישראל, או המשיח, או אחר. אך אני לא אכנס לוויכוח הזה.

עבד ה'
א הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בֹּו בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגֹּויִם יֹוצִיא׃
ב לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא (כמשא הנביא, אולי) וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קֹולֹו׃
ג קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבֹּור וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יֹוצִיא מִשְׁפָּט׃
ד לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ (לא ייחלש ולא יישבר) עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט וּלְתֹורָתֹו אִיִּים יְיַחֵילוּ׃
ה כֹּה-אָמַר הָאֵל יהוה בֹּורֵא הַשָּׁמַיִם וְנֹוטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ׃
ו אֲנִי יהוה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאֹור גֹּויִם׃
ז לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרֹות לְהֹוצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ׃
ח אֲנִי יהוה הוּא שְׁמִי וּכְבֹודִי לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים׃
ט הָרִאשֹׁנֹות (הנבואות הראשונות) הִנֵּה-בָאוּ וַחֲדָשֹׁות (נבואות חדשות) אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיע אֶתְכֶם׃
(עד כאן מעלת השפיטה של עבד ה', בתוך מעלותיו המוסריות.
ואגב – 'חדשות אני מגיד' – גם אני כאן, אבל רק אחרי שתצמחנה…).

שבח על ישועת ה' –
י שִׁירוּ לַיהוה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתֹו מִקְצֵה הָאָרֶץ יֹורְדֵי הַיָּם וּמְלֹאֹו אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם׃
יא יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע מֵרֹאשׁ הָרִים יִצְוָחוּ׃
יב יָשִׂימוּ לַיהוה כָּבֹוד וּתְהִלָּתֹו בָּאִיִּים יַגִּידוּ׃
יג יהוה כַּגִּבֹּור יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמֹות יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף-יַצְרִיחַ (יצרח) עַל-אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃
יד (אומר האל – ) הֶחֱשֵׁיתִי מֵעֹולָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיֹּולֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד׃
טו אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעֹות וְכָל-עֶשְׂבָּם אֹובִישׁ וְשַׂמְתִּי נְהָרֹות ל͏ָאִיִּים וַאֲגַמִּים אֹובִישׁ׃
טז וְהֹולַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבֹות לֹא-יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאֹור וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישֹׁור אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים׃
יז נָסֹגוּ אָחֹור יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ׃
(הערות? יצריח זה לא כמו בשח… והמסכה אינה אלוהינו…).

עבד ה' כעיוור, והעם במצוקה –
יח הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאֹות׃ יט מִי עִוֵּר כִּי אִם-עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יהוה׃ כ (ראית) רָאֹות  רַבֹּות וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקֹוחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע׃ כא יהוה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקֹו יַגְדִּיל תֹּורָה וְיַאְדִּיר׃
כב וְהוּא עַם-בָּזוּז וְשָׁסוּי (משוסה) הָפֵחַ (מתחבאים בפחים, לפי פירוש אחד) בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין-אֹמֵר הָשַׁב׃
כג מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחֹור (את העתיד)׃ כד מִי-נָתַן (למשוסה) לִמְשִׁסָּה  יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלֹוא יהוה זוּ חָטָאנוּ לֹו וְלֹא-אָבוּ בִדְרָכָיו הָלֹוךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתֹורָתֹו׃ כה וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפֹּו וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר-בֹּו וְלֹא-יָשִׂים עַל-לֵב׃

(מדוע עבד ה' מתואר כעיוור וכחירש? שאלה טובה. אולי כי 'לא הביט ברע', כפי שמוזכר בכמה מקומות אחרים, וכתבתי על כך בעבר.
ומצב העם הסגור, המשוסה והמפוחד כל-כך מזכיר את מצבו היום…).