עוד פרק בסדרה – אחרי ירמיה ו, יחזקאל כב ועמוס ג – של נבואות זעם על שחיתות מוסרית, שהרבה מוטיבים חוזרים בהם. גם כאן הנבואה היא על ירושלים, היא 'העיר', וגם כאן חוזר מוטיב השארית. כמו כן, גם כאן הכול כשלו, כולל הנביאים. אלא שהפעם הנבואה מסתיימת בדברי נחמה חגיגיים.
(אגב, אני מגיע לפרקים האלה דרך מילת החיפוש 'בקרבה', משום מה).
צפניה ג
א. החטא –
(א) הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה (מורדת ומלוכלכת) הָעִיר הַיּוֹנָה (ירושלים. המונה, מלשון הונאה).
(ב) לֹא שָׁמְעָה בְּקוֹל לֹא לָקְחָה מוּסָר בַּיהוָה לֹא בָטָחָה אֶל אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרֵבָה.
(ג) שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ אֲרָיוֹת שֹׁאֲגִים שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר.
(ד) נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה.
(ה) יְהוָה צַדִּיק בְּקִרְבָּהּ לֹא יַעֲשֶׂה עַוְלָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר (כל בוקר) מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן לָאוֹר לֹא נֶעְדָּר וְלֹא יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת.
(ו) הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם הֶחֱרַבְתִּי חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב.
(הענשתי את הגויים, כך שהיה אפשר ללמוד מהם לקח, אבל לא).
(ז) אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר וְלֹא יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ (ביתה) כֹּל אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כֹּל עֲלִילוֹתָם.
ב. הגאולה –
(ח) לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם יְהוָה לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ.
(ט) כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.
(י) מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ עֲתָרַי בַּת פּוּצַי יוֹבִלוּן מִנְחָתִי.
(עתרי בת פוצי – ראה להלן).
(יא) בַּיּוֹם הַהוּא לֹא תֵבוֹשִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי כִּי אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ וְלֹא תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר קָדְשִׁי.
(ובוודאי יהיה מי שילמד מכאן כי לא יהיו מצעדי גאווה בירושלים…).
(יב) וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל וְחָסוּ בְּשֵׁם יְהוָה.
(יג) שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית כִּי הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד.
(רעיון השארית).
(יד) רָנִּי בַּת צִיּוֹן הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל לֵב בַּת יְרוּשָׁלִָם.
(רני מופיע גם בישעיה ועוד, והטעם משתנה מסיבה שאינה ברורה לי, פעם מלעיל ופעם מלרע, וכן הניקוד).
(טו) הֵסִיר יְהוָה מִשְׁפָּטַיִךְ פִּנָּה אֹיְבֵךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ לֹא תִירְאִי רָע עוֹד.
(טז) בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלִַם אַל תִּירָאִי צִיּוֹן אַל יִרְפּוּ יָדָיִךְ.
(יז) יְהוָה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּך גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה.
(יחריש – ישקוט, אך אפשר גם ירעיש, כמו 'מחריש אוזניים', לדעתי.
מצודות – "יחריש באהבתו" – בעבור אהבתו לך ישתוק על העונות שעשית מאז ולא יזכירם לך להכלימך. וכן רש"י – יכסה עוונותיך).
(יח) נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה.
(נוגי ממועד – פירוש להלן).
(יט) הִנְנִי עֹשֶׂה אֶת כָּל מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם בְּכָל הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם.
(כ) בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יְהוָה.
(וכן כאן רעיון קיבוץ הגלויות, שגם הוא חוזר).
*
נוגי ממועד –
מצודות – "נוגי ממועד" – אל מול ירושלים יאמר בניך שהיו מליאי יגון בעבור איחור זמן הגאולה הכנסתים אליך כי ממך היו והושבתים למקומם.
רש"י – "נוגי ממועד" – אספתי את המוצאים ממועדי שלא היו משמרים שבתות וימים טובים
"נוגי" – לשון הוצאה כמו הגו סיגים (משלי כה) כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב כ) ואין שורש בתיבה אלא הגימ"ל לבדה).
עתרי בת פוצי –
רד"ק –
עתרי בת פוצי –
שם אומה או משפחה שהיא מעבר לנהרי כוש.
ויונתן פירש:
עתרי, שקרא האל יתברך שם לישראל עתרי, שיעתר להם ה' וקרא שמה בת פוצי, כלומר עדת הנפוצים בגלות.
(כלומר – יש לקרוא עותרי בתפוצות).
הפסוק היומי 