על האות צד"י

בשולי הפירוש לישעיה ל, נביט שוב בפסוק אחד בו –

וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ.
ישעיה ל, כב.

כבר התייחסתי לפסוק זה בעבר, אך עתה אחזור על דבריי.
הפסוק עוסק בסילוק הטמא והמאוס, עליו אומרים – -צא!'. ובמסורת שלנו אנו מכירים גם את הביטוי 'צא, דיבוק, צא!'.
והנה, צליל זה של 'צא' דומה מאוד לקול הצקצוק – צֶ'ה, ולא בכדי. הבסיס, לדעתי, הוא קול הצקצוק, שהשתמר על לימינו, וממנו נגזרה המילה צא, והשורש יצ"א בכללו. ולא רק היא, אלא שורת מילים של אסונות ופגעים משמרים את צליל הצ', הצד"י. כגון, צרה, מצוקה, צורם, צועק, עצוב, וכן הלאה.
מילה נוספת שראוי לשים אליה לב בהקשר זה היא 'צרצור'. כמובן, זו מילה אונומטופאית הנגזרת מצליל הצרצר – צררר צררר, וכאן אפילו האקדמיה מודה בכך. אך היא גם נותנת לנו רמז מדוע נבחר צליל הצ' לציין אסונות ופגעים – כי הוא צורם כל-כך! כצליל הצרצר ממש.
הנה כי כן, קול הצקצוק שנשתמר עד ימינו מפענח לנו צליל בסיסי בעברית, הנמצא במילים רבות. צא ולמד – אות צ' מציינת אסונות ופגעים, בפעמים רבות.