המשך למאמר הקודם, 'מה עזרת', ואנחנו עדיין בענייני טוויטר.
הנה עוד שתי תופעות בולטות בו –

1.
המושג 'ואטאבאוטיזם' – כלומר כשאשר קורה משהו, במקום להייחס למקרה עצמו, שואלים – אבל מה בנוגע למקרה אחר שיש לו קווים דומים לזה שקורה עכשיו? ומונח נוסף שלרוב מתלווה לכך – 'צביעות!'.
אז קודם כל צריך להגיד שהדרישה לשיפוט אחיד היא הוגנת ואף מתבקשת. ועדיין, הרבה פעמים נוצר הרושם שהיא נעשית רק כדי לא להתייחס לנושא העומד על הפרק, ולכן יש מקום לטענת הנגד – 'זה ואטאבאוטיזם!'. יש מקום גם להתייחס לכל מקרה לגופו, מה גם שבפעמים רבות הוא שונה בדברים רבים מהדוגמאות האחרות. ואז צץ מונח חדש – 'זה לא אותו דבר', ובקיצור – 'זלא"ד', שמובא בנימת זלזול ודחייה. ואכן, אין מה להכחיש זאת, הוא בא בדרך-כלל מפי אנשי ימין דווקא.
אז כאמור, בפעמים רבות טענת ה'צביעות' נעשית שלא כשורה, אבל באופן עקרוני היא נכונה – צריך לחפש את הכלל שיהיה תקף ביחס לכולם.

והנה, זה כלל ידוע הן ביהדות, והן – בצורה בולטת יותר – בנצרות. ומוכרים הפתגמים – 'קשוט עצמך ואחר-כך קשוט אחרים', 'הפוסל – במומו פוסל', 'טול קורה מבין עיניך' (שמקורו בברית החדשה) ועוד. כבר כתבתי על כך בעבר הרבה, אז לא ארחיב עוד כאן. כאן רק אוסיף שאפשר למצוא לכך מקור תנ"כי במילה 'חנף', כמו בפסוק –

עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.
ישעיה ט, טז.

הנה הגדרתו של אראל סגל (לא העיתונאי) בוויקיטקסט –

"חָנֵף הוא אדם שמנסה למצוא חן על-ידי ייפוי המציאות. לדוגמה, אדם האומר לרשע שהוא צדיק כדי למצוא חן בעיניו, או אדם שמציג את עצמו כצדיק כדי למצוא חן בעיני הבריות".

אכן, חנף נגזר לשונית מ'חן', המנסה למצוא חן, וזה שורש כל הטייה שלא כדין. והוא מופיע בתנ"ך גם כתיאור להשחתה כללית, כמו בפסוק –

וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ.
במדבר לה, לג.

2.
וכאן אנו מגיעים למאפיין השני – ניבול הפה. משיטוטי ברחבי הטוויטר איני יכול שלא לשים לב לרמה הנמוכה של השיח. לא רק של אנשים אנונימיים, אלא גם של מובילי דעה מרכזיים. אפילו בדברים פשוטים, כל דבר הוא 'בושה וחרפה', 'תת רמה', 'גועל נפש' ועוד כהנה וכהנה. ממש לא נעים לקריאה.
וגם זה חונף, במובן השני, של השחתה כללית וסיאוב. והוא גם חלקו האחרון של הפסוק שהבאתי – 'וכל פה דובר נבלה'.

המשך לאתמול.
אתמול דיברנו על 'החכם בעיניו', והנה לדוברים בטוויטר יש כמה ביטויים שחוזרים שוב ושוב. אחד מהם הוא 'שמחתי לעזור'.
תמיד כשאני קורא את זה, זה צורם לי. במה בדיוק עזרת? אמרת את דעתך, זה הכול.
ולכך מצטרף דבר נוסף – שהדעה הזאת לרוב גם לא כל-כך מקורית. דבר רגיל הוא בטוויטר למצוא את אותה דעה נכתבת שוב ושוב, מאת אנשים שונים.
זה קצת מעלה את השאלה, מה התועלת הגדולה שבכלי זה. וזו גם אחת הסיבות שפתחתי בלוג זה – כי שמתי לב שבדרך-כלל כל יום יש נושא אחד שעוסקים בו, ולכן עדיף להתייחס אליו במקום אחד בצורה מסודרת, ואין צורך לקרוא כל פוסט או ציוץ.

ובכן, לביטוי 'שמחתי לעזור' נוכל לענות בפסוקים האלה, מתשובת איוב לבלדד השוחי –

א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר. ב מֶה עָזַרְתָּ לְלֹא כֹחַ הוֹשַׁעְתָּ זְרוֹעַ לֹא עֹז. ג מַה יָּעַצְתָּ לְלֹא חָכְמָה וְתוּשִׁיָּה לָרֹב הוֹדָעְתָּ. ד אֶת מִי הִגַּדְתָּ מִלִּין וְנִשְׁמַת מִי יָצְאָה מִמֶּךָּ.
איוב כו.

*

מצודת ציון מפרש –

"מה עזרת" – מהו העזר אשר נתת בדבריך למי שאין בו כח מעצמו להבין אמיתת ההשגחה

"הושעת" – מלת מה משמשת בשנים כאומר מה הושעת למי שאין בו עוז בזרועו להבין מאליו וכפל הדבר במ"ש

"מה יעצת" – מהו העצה שנתת למי שאין בו חכמה לדעת משכלו

"ותושיה" – וכי הודעת חכמת אלהות בשעור מרובה וכפל הדבר רבות פעמים כדרך המהתל ומלעיג

"את מי" – אל מי הגדת דברים כאלה כאומר וכי ימצא מי שאינו יודעם מעצמו עד שיצטרך לדבריך

"ונשמת מי" – נשיבת הרוח של מי יצאה ממך ר"ל ממי שמעת הדברים האלה ובדרך לעג אמר.

*

הביטוי האחרון – ונשמת מי יצאה ממך' – הוא יפה, וגם תופס בדיוק את עניין החזרה על הדברים וחוסר מקוריותם.
ניסחה זאת יפה גם יונה וולך בשירה 'בעיות זהות' –

ציפור מה את מזמרת
מישהו אחר
מזמר מגרונך
מישהו אחר
חיבר את שירך
שר בבית
דרך גרונך.
ציפור ציפור
מה את שרה
מישהו אחר שר
דרך גרונך.

*

ההקשר האקטואלי כפי שהצגתיו בפייסבוק –

יש דבר מאוד מוזר.
אם תחפשו בפייסבוק ובטוויטר מלפני יומיים את המילה 'חמינאי' לא תמצאו דבר. אבל אם תחפשו ביומיים האחרונים תמצאו אלפי אזכורים. מה קרה? קרה משהו עם חמינאי?
לא, לא קרה שום דבר עם חמינאי (תודה ששאלתם). מה שכן קרה הוא שטוויטר הסירה את החשבון של טראמפ, ועכשיו כולם שואלים 'מה עם חמינאי?'.
(עוד פרטים בבלוג התנ"ך שלי, שאינני משתף כאן כל מה שאני מעלה שם, אבל אפשר פשוט להירשם לבלוג עצמו).

*

והשנקל שלי (גם ביטוי גנרי, אבל עדיף בעיניי), כפי שעניתי לפוסט של תומר פרסיקו –

מעבר לעניין הנקודתי, שנראה לי מוצדק – הרשתות החברתיות הן דבר די חדש, ולדעתי צריך להחיל עליהן איזושהי רגולציה. גם מבחינת התוכן, וגם – לא פחות חשוב – מבחינת תשלום מיסים. למתרעמים על פגיעה ב'שוק החופשי' – כפי שנאמר בפוסט, כל ה'פטור' שהן קיבלו עד כה מכך נבע רק מהגדרתם כ'פלטפומה', והם אינם כאלה.
כמו כן כבר אנשים נפגעים מהם. אוכל לספר על אתר לביקורות ספרים גדול, שלא ניתן לשתף קישורים ממנו בפייסבוק, ללא כל סיבה או הסבר שניתן. עשרות פניות שהוגשו מאת אנשים שונים – לא הועילו.

בימים האחרונים עלה ליו-טיוב סרט של אורלי וילנאי וגיא מרוז ('ומה אם כל העולם טועה'), בו הם מראיינים כמה מומחים שמחזיקים בדעה שונה ביחס לשאלה כיצד צריך להתמודד מול משבר הקורונה. צפיתי בסרט והוא מעניין מאוד.
אך אז שוטטתי קצת ברשתות החברתיות וראיתי הרבה אנשים שממש מלעיגים את הסרט וחושבים שהם מבינים טוב יותר.
יש לי הרבה דברים לומר על תופעה זאת, אך כאן אסתפק בלומר שהם מזכירים לי את דמות 'החכם בעיניו', שמופיע כמה פעמים בתנ"ך.
הנה הופעה אחת שלו –

רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.
משלי כו, יב.

ממנו כאן היא מ' היתרון. כלומר, לכסיל יש יותר תקווה ממי שחכם בעיני עצמו. ולמה? יש כמה כיוונים אצל הפרשנים. הכסיל, שיודע שהוא חסר, יכול עוד להשתפר. ואפשר גם לומר שהוא יכול להישמע למי שמבינים טוב ממנו.

זו הזדמנות להכיר את הספר 'שערי תשובה' של רבי יונה מגירונדי, שכותב על הפסוק הזה דברי מוסר נכוחים –

"מי שלועג תמיד לדברים ולפעולות, ואין כוונתו להבזות בעליהם, אך מרחיק הדברים שאין להרחיקם ומרחיק תועלת הפעולות שיש תקוה לתועלותן, ועל זה נאמר (משלי יג יג): "בז לדבר – יחבל לו". ואמרו (משנה אבות ד ג): "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום".

והלץ הזה, הביאהו למידתו הרעה היותו חכם בעיניו.

ופעמים שתביא המידה הזאת את האדם לידי מינות להלעיג על מצוות, כעניין שנאמר (תהלים קיט נא): "זדים הליצוני עד מאד, מתורתך לא נטיתי".

והחלק השלישי הזה היא הכת שאינה מקבלת תוכחת, שנאמר (משלי ט ח): "אל תוכח לץ פן ישנאך", ונאמר (משלי ט ז): "יוסר לץ לוקח לו קלון", ונאמר (משלי יט כה): "לץ תכה ופתי יערים".

והגורם אל הכת הזאת לבלתי שמוע מוסר, מפני שהמידה המביאה אל חלק הזה היא מידת היות האדם חכם בעיניו, וכל כך משלה בו המידה הזאת, עד שיתלוצץ לדעת זולתו, והיא המידה שאין לה תקוה, שנאמר (משלי כו יב): "ראית איש חכם בעיניו – תקוה לכסיל ממנו"."

עוד תמונה אייקונית מההשתלטות על בית הקונגרס, שלמה שלא נשתעשע בה קצת? – האיש עם קרני הברזל. ובכן, יש לנו כדוגמתו – נביא השקר צדקיה בן כנענה –

וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם.
מלכים א, כב, יא.

ובגמרא מביאים פסוק זה כדי להוכיח שקרן היא ממיני הנזק. ושם גם אומרים (ולא אתחיל לפרט את הדיון) –

"דתניא פתח בנגיפה וסיים בנגיחה לומר לך זו היא נגיפה זו היא נגיחה".
בבא קמא ב, ב.

ובכן, פגאנים תמיד היו ותמיד יהיו.

את הקטע הזה כתבתי לפני כשבועיים, אך חיכיתי לפרשת שמות כדי להעלות אותו. יצא שהוא עולה בעיתוי מתאים.

*

לפרשת שמות

בארה"ב מסתובבת כבר זמן מה תיאוריית QAnon – תיאוריית קונספירציה, שטוענת בין היתר שבכירים בארה"ב מפעילים רשת סחר פדופילית (ע"ע בוויקיפדיה). הסיפור הכי ידוע שלהם הוא הסיפור שנקרא 'פיצה-גייט'.
אני שמעתי פיתוח של התיאוריה, לפיו הבכירים האלה – עד כמה שקשה לשמוע זאת ואף לכתוב זאת – משתמשים בדם הילדים למטרות רפואיות וכדי להיראות צעירים. אני לא ממציא את זה.
דברים מופרכים ומופרעים אלה חייבים להיות דבר חדש, הלא כן? ובכן – לא בהכרח! כי הנה פרשנות עתיקה אחת שמצאתי –

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.
שמות ב, כג.

דעת מקרא (עמ' לו, הערה 1) –

ד. בעלי האגדה דרשו 'וימת' – לא מת ממש אלא נצטרע, והיה שוחט ילדי ישראל ורוחץ בדמם לרפואה. ועל כן נאנחו בני ישראל וזעקו. ואגדה זו היא מן האגדות המכוונות לאמור, שהיה שעבוד מצרים קשה מכל השעבודים שבעולם. ואכן, היו במלכי הגויים הרשעים שאמרו שדם תינוקות תרופה הוא, והתרפאו בדרך זו, או על כל פנים יצא עליהם קול שהם מתרפאים בדרך זו (עי' 'אגדות היהודים' חלק י, הערה 101).

מתברר שתיאוריות קונספירציה אינן דבר חדש.

עוד שני פרקים בסדרה 'תולדות הקללות' בנטפליקס. התחלתי ולכן אמשיך. הפעם הם על המילים dick ו-pussy. דיק בא מריצ'רד, שהפך לריק, ואז לדיק, ופוסי מחתול (לא אמרו, אבל לחתול עושים פססס). כפי שרואים, אלו מילים שלא קשורות לענייננו.

אבל זו הזדמנות טובה לדבר על היחס למילים גסות התנ"ך, ובפרט למילים המציינות את איברי הרבייה.
ובכן, בתנ"ך אכן מופיעות כמה מילים, שקוראים מאוחרים יותר תפסו אותן כלא נאותות ושינו אותן, במה שנקרא 'תיקון סופרים'. יש כמה סוגים של תיקוני סופרים, אך הנה הסוג השייך לענייננו –

אנציקלופדיה יהודית דעת –
"קרי וכתיב לשם נקיות – ישנן מילים מסוימות אשר אין קוראים אותן ככתיבתן מפני שהן נחשבות "גסות" מדי. לדוגמה: 'ישגלנה' כתיב – 'ישכבנה' קרי (דברים כח, ל); 'ובעפלים' – 'ובטחֹרים' (דברים כח, כז); 'לאכול את חריהם ולשתות את שניהם' – 'לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם' (מלכים ב' יח, כז); ועוד. עם השנים, נשתכח המובן ה"גס" של חלק מן המילים הכתובות, בין השאר עקב העובדה שלא נקראו, אך חילוף הקריאה נשמר". 

לזה צריך להוסיף כי קיים דיון מדוע העברית נקראת 'לשון הקודש', וכאן לרמב"ם יש דעה מעניינת. הוא אומר שהיא נקראת כך משום שאין בה מילים לאיברי הרבייה, מילים גסות.
ואולם, אחרים חולקים עליו, במנעד רחב – למן הגישה הראליסטית יותר, לפיה העברית נקראת כך כי בה נכתב התנ"ך, ועד הגישה המיסטית, לפיה העברית הייתה השפה הראשונה המדוברת בעולם, ואף השפה בה נברא העולם.

באשר לשאלה האם אכן אין מילים לאיברי הרבייה בתנ"ך, אפשר כי הרמב"ם צודק. אנו מכירים היום – ותסלחו לי – זין, שבתנ"ך מופיע רק בהקשר של כלי זין, כלומר נשק; וכוס, שכלל אינה מופיעה בתנ"ך.
ומה באשר לפות? זו אכן מופיעה בתנ"ך, אך רק פעם אחת, ורק לפי חלק מהמפרשים. זאת בפסוק –

וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן וַיהוָה פָּתְהֵן יְעָרֶה.
ישעיה ג, יז.

מבחינת ניתוח המילה – יש המפרשים אותה מלשון פיתוי, שורש פת"ה, אך אפשר גם לקשרה לפתח.

(ובשיר השירים מופיע ברמז – 'גן נעול', 'ירדתי לגני'. ארחיק לכת ואומר שזה מזכיר 'גניטלי' ו'וגינה', אך אעצור כאן).

לבסוף, בתנ"ך גם יש קטעים מדהימים בנועזות שלהם. למשל – בעיקר – יחזקאל פרק כג. אם יום אחד מישהו יחליט לצנזר חלקים מהתנ"ך, זה הפרק הראשון שהוא יצטרך להסיר.

*

פרק אחרון על damn, לעזאזל. מילה עתיקה, שמופיעה כמה פעמים בתרגומי התנ"ך. האם יש קשר לדם ולקללה או לעונש 'דמו בראשו'? אינני יודע.

*

לבסוף, אם נרחיק את הפלגתנו – פיראטים בסרטים מרבים לומר 'אררר'. ושמעתי בהרצאה, של דורון פישלר כמדומני, שזו המצאה של הקולנוענים. אך אני מוצא זאת מעניין מאוד שנבחרו הברות אלה, הדומות להברות המילה 'ארור'.
עד כאן.

עוד פרק ב'תולדות הקללות' בנטפליקס, הפעם על bitch.
במקור המילה ציינה כלבה, ביצ'ה, ומשם התגלגלה לציין אישה מופקרת, כנראה בגלל ההשוואה להתנהגות הכלבה המיוחמת.

הפעם הקשר לעברית נראה לי הרבה פחות מבוסס, אבל אולי בכל-זאת אפשר למצוא קשר כזה.
שהרי מה עושה הכלבה, מלבד להיות מיוחמת? היא רובצת. וניתן למצוא קשר בין ביץ' ורבץ.

חיזוק לדברים אפשר למצוא במילה אנגלית דומה ל-bitch, הרי היא beach, חוף הים. ובחוף הים אכן מרבים לרבוץ.
באופן עקיף יצא כך שגם האישה הזנותית מתאפיינת מטבע הדברים ברביצה, אך זו רק מקריות, כנראה.

בתנ"ך רביצה בדרך כלל מיוחסת לבעלי חיים – אריה, צאן, תנין ועוד, אך לא לכלב. הנה, למשל, ההופעה השנייה של הפועל –

גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ.
בראשית מט, ט.

*ענייננו כאן לשוני בלבד.

עוד פרק ב'תולדות הקללות' בנטפליקס, הפעם על shit, חרא.
הם לא אומרים מה מקור המילה, אבל בואו ננסה לראות בעצמנו.
קודם כל, shit קרובה למילה sit, כלומר לשבת. ואכן כדי לחרבן אנו יושבים. ועוד היא קרובה למילה set – הניח, ייצב, או במילה אחרת יישב.

והנה, גם בעברית אנו מוצאים את כל המשמעויות האלה.

שת הוא הישבן וכן משמעו בסיס, ומכאן – תשתית. שורש שו"ת, שממנו להשית ועוד, משמעו הנחה.
ואפילו אנו מוצאים 'שית' פעם אחת –

וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב.
משלי ז, י.

מלבי"ם –
"שית", כמו וחשופי שת, מקום הערוה.

ושוב אני צריך להעיר שתי הערות –
1. צר לי על השפה הגסה, אך היא באה לצורך לימוד.
2. אני מוצא הרבה דמיון בין האנגלית והעברית, אבל האקדמיה לרוב לא מסכימה לכך, לכן כל ההשוואות האלו הן על דעתי בלבד.

ואגב, בולשיט, הוא מאנגלית – חרא של שור. ובצרפתית בול – הונאה.

את הקטע הזה כתבתי עוד אתמול, אבל חיכיתי שתתקבל התוצאה הסופית, והנה היא הגיעה – נשיאות ביידן אושרה. לקטע של אתמול הייתי צריך להוסיף עכשיו רק משפט קצר. הנהו –

*

ובכן, טראמפ איבד את הנשיאות, וגם את השליטה בשני בתי הנבחרים. רבים קיוו שברגע האמת יקרה משהו שישנה את התמונה, אבל זה לא קרה. התפרעות ההמון לא הועילה בדבר.
זה מזכיר מבחינה מסוימת פסוק במשלי –

בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת אוֹנִים אָבָדָה.
משלי יא, ז.

באופן רגיל תקווה ותוחלת הן מילים נרדפות. אבל מלבי"ם רגיל להבחין בין מונחים דומים, וכך הוא עושה גם הפעם. זו הזדמנות להכיר את שיטתו. כך הוא כותב –

""במות אדם רשע תאבד תקוה", יש הבדל בין תקוה ובין תוחלת, שהמיחל ממתין על דבר שבודאי יבא כמו הממתין על אור היום או הבטחה, והמקוה אינו מקוה על דבר ברור, והרשעים אין להם תוחלת רק תקוה כנ"ל על תקות רשעים עברה, כי אין מיחלים על שכר הצפון לצדיקים, רק מקוים על הצלחת הזמן שאינו ברור, ובמותו אבדה התקוה הזאת, וגם "תוחלת אונים אבדה", שבניו האוננים על מותו, שהם הלא היה להם תוחלת שיחלו בבירור שירשו נחלת אביהם גם זה אבדה, כי זרים יירשו יגיעו ועשרו יאבד בענין רע".

כלומר, תוחלת היא ציפייה לדבר שסביר שיבוא, ואילו תקווה היא ציפייה לדבר שכלל לא ברור שיבוא. כך לפי מלבי"ם. והוא אף טוען כי הרשעים רק מקווים, ולא מייחלים, כלומר שציפיותיהם מנותקות מהמציאות.

אינני יודע האם האבחנה הזו באמת מתקיימת תמיד (מצאנו שגם התוחלת יכולה להיכזב – 'הן תוחלתו נכזבה', באיוב מא א, למשל), אך בכל אופן היא מעניינת.

אתמול המון זועם עלה על בית הנבחרים בארה"ב, בזמן שהיה אמור להיות מאושרר מינוי הנשיא החדש. יש שכינו זאת ניסיון הפיכה.
עוד רבות ידובר במהלך זה, שיתכן שאין הוא אחרון בשרשרת. אני כאן בינתיים אסתפק בהתייחסות לפינה צנועה – ההמון.
הוגים רבים הזהירו מפני ההמון ומפני ההמוניות. באנגלית המון נבער נקרא mob. וכבר הרומאים פחדו מפלישת הברברים, שאכן קרתה בסוף.
גם המשורר בתהילים ממליץ לרחוק מההמון הפראי –

טֹוב-מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמֹון רְשָׁעִים רַבִּים.
תהילים לז, טז.

*

לשונית, המון – על שום ההמיה, הרעש, ממש כשם שקהל הוא כנראה על שום הקול. כך הוא בא בהקבלה לשאון –

מַשְׁבִּיחַ שְׁאֹון יַמִּים שְׁאֹון גַּלֵּיהֶם וַהֲמֹון לְאֻמִּים.
תהילים סה, ח.

ואף ממש בצד המיה –

הֹוי הֲמֹון עַמִּים רַבִּים כַּהֲמֹות יַמִּים יֶהֱמָיוּן וּשְׁאֹון לְאֻמִּים כִּשְׁאֹון מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן.
ישעיה יז, יב.

(רק אציין, שאם לא שמתם לב עד כה – מלבד בחדשות, אני מתרכז כאן בשני דברים – בצד הלשוני, וגם בתמונות איקוניות).