ולהכות באגרוף רשע

מה חדש? עוד התבטאויות אלימות של אביר קארה, השולמן ומועמד מטעם מפלגת ימינה. כמו שאמרתי במקום אחר, עוד נתגעגע לנועם ההליכות של מירי רגב ואוסנת מארק.
היכן אנו מוצאים אלימות בתנ"ך? למשל כאן –

הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם.
ישעיה נח, ד.

אבן עזרא –
באגרוף רשע. דבר קשה שיוכה בו, ובדברי הקדמונים ז"ל בעלי אגרופין [פסחים נ"ג], וכמוהו באבן או באגרוף (שמות כ"א י"ח), וי"א חתיכת עפר קשה, כמו מגרפותיהם (יואל א' י"ז):

מצודת ציון –
באגרוף. כן יקרא היד הכפופה באצבעותיה וכן באבן או באגרוף (שמות כ״א:י״ח):

תרגום יונתן – בְּכוּרְמֵיזָא –
ומילה זו מופיעה אף בפתגם הידוע –

ויקיפדיה –
"דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא או דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא וּלְשַׁטְיָא בְּכוּרְמֵיזָא הוא ביטוי בשפה הארמית בבלית שנעשה בו שימוש גם בשפה העברית. פירושו המילולי של הביטוי הוא לחכם מספיק רמז ולשוטה אגרוף.
.
מקורו של הביטוי הוא במדרש משלי, הדן בספר משלי, פרק כ"ב, פסוק ו' "חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל-פִּי דַרְכּוֹ", ובעקבותיו, בפסוק ט"ו: "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב-נָעַר – שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ.". אומר על כך רבי זבידא –

הוּא דְּאָמַר מַתְלָא [כפי שאומר הפתגם העממי]: לְחַכִּימָא – בִּרְמִיזָא, וּלְשַׁטְיָא – בְּכוּרְמֵיזָא [לחכם – ברמז; לשוטה – באגרוף] 

משמע, לנער החכם יספיק רמז בלבד, ואילו לטיפש יידרש כביכול האגרוף; כל נער יתחנך על פי דרכו, כאמור במשלי.

ובהשאלה: כדי להעביר מסר לחכם מספיק לרמוז והוא מבין, בעוד שהעברת מסר לשוטה, כרוכה בפעולה הרבה יותר מפורשת – במכת אגרוף (כוּרְמֵיזָא). במילים אחרות מה שמבדיל בין החכם לשוטה, היא היכולת של החכם לפענח רמיזות או ניואנסים ולהבין דבר מתוך דבר וכדומה."

אגב, על הפסוק במשלי ' חנוך לנער על פי דרכו' דיברתי לא מזמן, והזכרתי מה שכתבתי כבר מזמן – שהפירוש 'בהתאם לדרכו' הוא מודרני יותר, בעוד הפירוש המקורי הוא כנראה על-פי – בפתח. כך מובא כפירוש שני בקאסוטו, וכן בדעת מקרא בשם ר"מ ז"ך.
ולכן גם פתגם זה לא יכול להסתמך על פסוק זה במובנו המקורי, אלא רק על הפרשנות המאוחרת שהוציאה אותו מהקשרו. כאן על פי דרכו הוא – אם חכם הוא או אם שוטה. אבל מהותית זה לא ממש משנה, כי יש פסוקים אחרים במשלי שאומרים בדיוק אותו הדבר. למשל –

תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה.
משלי יז, י.

ועוד על האגרוף – הוא מופיע גם בפסוקי התורה האלה –

יח וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב. יט אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.
שמות כא.

וכאן עוד פירושים –

רשב"ם על שמות כא, יח –
או באגרוף – לפי הפשט: כתרגומו, מין אבן או לבנה שהרי בהשלכת אבן מדבר הכתוב. וכן מצאתי בתורת כהנים בנגעי בתים אצל וחלצו האבנים. בלבנים או [בטורמסין]. וכן: להכות באגרוף רשע. באבן גדולה אשר ימות ויחבל בה.

רמב"ן על שמות כא, יח (רק למיטיבי קרוא, ואפשר לדלג) –
"באבן או באגרוף" – על לשון רבותינו אגרוף הוא היד שיקבצו האצבעות לתוך הכף להכות בה כמו שאומרין בעלי אגרופין (קידושין עו) אגרופו של בן אבטיח (כלים יז יב) וכן באגרוף רשע (ישעיהו נח ד) יד רשע המכה והזכיר הכתוב שתי הכאות אחת קשה והיא האבן ואחת קלה והיא האגרוף לא תמית בה על הרוב לומר כי בשתיהן צריך אומד וחובשין אותו ואם ימות זה כגון שהכהו על נפשו רוצח הוא מות יומת ואם לא ימות ישלם שבת ורפוי ובמכילתא (כאן) רבי נתן אומר הקיש אבן לאגרוף ואגרוף לאבן מה האבן שיש בה כדי להמית אף אגרוף שיהיה בו כדי להמית ומה אגרוף בידוע אף אבן בידוע הא אם נתערבה באבנים אחרות הרי זה פטור לומר שאם נתערבה באבנים אחרות משערין את הקלה שבהן ואם אין בה כדי להמית פוטרין אותו ואחרים אמרו (הראב"ע והרד"ק כאן) כי אגרוף רגב עפר מלשון עבשו פרודות תחת מגרפותיהן (יואל א יז) והאל"ף כאל"ף אזרוע (ירמיהו לב כא) והוא דעת אונקלוס שאמר בכורמיזא והזכיר את אלה ג"כ לאמר כי גם ברגב יומת אם הכהו במקום שיש בו כדי להמית וזהו להבדיל החרב מהם שאין צריך אומד כמו שהזכירו חכמים (סנהדרין עו)

אלא שאחרי הכול נראה שפירוש המילה שונה לגמרי –

מילון ספיר, אטימולוגיה –
אֶגְרוֹף
בשפות שמיות שונות אגרוף שווה למעדר או מגרפה שגם הם יכולים לשמש לתקיפה.

כלומר האגרוף הוא המגרפה, ואכן רק כך אפשר לסביר אותו מבחינת השורש. ובנוגע למגרפה השורש ברור – גר"פ הוא מקבוצת גרף-גרד-גרר, כלומר משורש בסיס גר, שהוא אכן מזכיר את קול הגרירה והגריפה.

ולסיום, יהודה עמיחי, בשירו 'זכרו והזכירו', מתוך ספר הנושא שם זה –

ואל תשכחו שגם האגרוף
היה פעם יד פתוחה ואצבעות.