הנער בזקן

אמרתי שאפרוש מטור הזה, שבמילא קוראיו לא רבים, כך שתועלת הוא לא מביא, ולעומת זאת נזק יתכן שכן. במיוחד כשאני רוצה לעסוק בנושא של היום.
שתי כותרות מהיום האחרונות נגעו לרב קנייבסקי. האחת – מערכון שעשו עם דמות שלו בתוכנית 'ארץ נהדרת', שגרר תלונות רבות, אפילו לפני שעלה לשידור. והשנייה – סעודת ט"ו בשבט עם שלל פירות, שהביא לו רמי לוי, שישב עימו. כאן לא נחשפתי להרבה תגובות, אך אחת שראיתי מפנה אצבע מאשימה דווקא אל רמי לוי, שפעל בתום לב לדעתי. מה שצריך לעלות לדיון היא הפרת הסגר של הרב. או שמא שלכך התרגלנו.
בעניין זה, איני בא לשפוט את הרב, וזכותו של כל אחד לקבל את ההחלטות שלו, אם להתבטא בצורה קורקטית. וכבר הדברים נידונו מספיק, גם בהיבט הרחב שלהם.
ובעניין הראשון, למען האמת איני רואה כל בעיה בהעמדת דמות סאטירית של רב, בוודאי כאשר הוא מעורב עד יסוד בפוליטיקה ובמצב הכללי במדינה כרגע. ובכל זאת, התמונה הזאת (שלא אצרף הפעם) הזכירה לי פסוק אחד, שנכון באופן כללי לשיח הציבורי היום, ולכן אביאו. הוא בא כחלק מנבואה גדולה של ישעיה על אובדן המוסר של האנשים בדורו (או שמא לא רק לדורו?). ושם מופיע –

וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד.
ישעיה ג, ה.

רש"י
ונגש העם. יהיו דחוקין ונגושין זה על זה בתיגור וחירום:

והנקלה בנכבד. כפשוטו ומדרשו יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהב במי שהקלות דומות עליו ככבדות:

רש"י בעצם מביא את דברי הגמרא –
חגיגה י״ד א:
ותעלולים ימשלו בם אמר רב (פפא) בר יעקב תעלי בני תעלי ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן (והנקלה בנכבד) אלו בני אדם שמנוערין מן המצות ירהבו במי שממולא במצות כרמון והנקלה בנכבד יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות.

והדבר מזכיר כמובן את 'עקבתא דמשיחא' המתוארות בגמרא הידועה, שאביא שוב –

"בעקבות משיחא חוצפא יסגא (תִרבה), ויוקר יאמיר: הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן (הגולן) יישום (יהיה ריק מאדם), ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים. 

— משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו