ישעיה יט

עוד בענייני היום, אני רואה הרבה אנשים אובדי עצות, וזה הזכיר לי את התיאור של מצרים בישעיה יט, שאביא רק את מחציתו הראשונה, בפירוש קל –

א מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל עָב קַל (מהר) וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ. ב וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ עִיר בְּעִיר מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה. ג וְנָבְקָה (תישבר) רוּחַ מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ וְדָרְשׁוּ אֶל הָאֱלִילִים וְאֶל הָאִטִּים וְאֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים. ד וְסִכַּרְתִּי (וסיגרתי) אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת. ה וְנִשְּׁתוּ (יתייבשו) מַיִם מֵהַיָּם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. ו וְהֶאֶזְנִיחוּ (יזנחו, ימעטו) נְהָרוֹת דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ. ז עָרוֹת (לשון התפשטות השורשים, לפי המפרשים) עַל יְאוֹר עַל פִּי יְאוֹר וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר יִיבַשׁ נִדַּף וְאֵינֶנּוּ. ח וְאָנוּ (אבלו) הַדַּיָּגִים וְאָבְלוּ כָּל מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל פְּנֵי מַיִם אֻמְלָלוּ. ט וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת (השורקים במשרקות) וְאֹרְגִים חוֹרָי (חורי הרשת). י וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ (יסודותיה) מְדֻכָּאִים כָּל עֹשֵׂי שֶׂכֶר (בוני השכרים) אַגְמֵי נָפֶשׁ (עצובים, לפי פירוש אחד). יא אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן (עיר במצרים) חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה בֶּן חֲכָמִים אֲנִי בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם. יב אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ וְיַגִּידוּ נָא לָךְ וְיֵדְעוּ מַה יָּעַץ יְהוָה צְבָאוֹת עַל מִצְרָיִם. יג נוֹאֲלוּ (נעשו נואלים, טיפשים) שָׂרֵי צֹעַן נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף הִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ. יד יְהוָה מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים (כעין תעתועים) וְהִתְעוּ אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ. טו וְלֹא יִהְיֶה לְמִצְרַיִם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן (כלומר, הן האדם החשוב והן האדם הפשוט יהיו אובדי עצות)   טז בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים וְחָרַד וּפָחַד מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא מֵנִיף עָלָיו. יז וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא (זוועה, פחד) כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד מִפְּנֵי עֲצַת יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו.    
ישעיה יט.