מבשרך לא תתעלם

הרב מנחם נאבת פרסם פוסט על החוששים מפני החיסון. עיקר טענתו היא שהדאגה לעצמי היא אינדיבידואליזם מודרני, שלא לומר אגואיזם, ושאינה נמצאת במקורות היהדות. מה שכן יש זו דאגה לכלל, וכך גם במקרה הזה צריך לפעול לטובת הכלל, ולא מתוך פחדים אישיים.
כתבתי לו שאני מסכים באופן חלקי. דאגה לכלל היא חשובה, ואולי אפילו מכריעה, אך איני מזלזל כלל בדאגת האדם לגופו.
עתה, כשחשבתי האם יש סמך לכך במקורות היהדות, עלו במוחי פסוק אחד ומדרש אחד.
הפסוק הוא –

הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.
ישעיה נח, ז.

ובשרך לא תתעלם – יש המפרשים מקרוביך, ויש המפרשים מבשרך שלך. עמדה אחרונה זו נפוצה בחסידות. ויש עוד דעות – ראו ערך בוויקיפדיה על הפסוק.
אך גם אם נאמר שהדעה הראשונה עיקר, כלומר לא להעלם מקרובים, הרי שהדעה השנייה נשמעת בה ואף נובעת ממנה, שהרי הכלל הגדול אומר – 'ואהבת לרעך כמוך', כלומר – אהוב גם את עצמך!

והמדרש –

ויקרא רבה פרשת בהר, פרשה לד סימן ג

""גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי" (משלי יא יז). גומל נפשו איש חסד – זה הלל הזקן. הלל הזקן בשעה שהיה נפטר מתלמידיו, היה מהלך והולך. אמרו לו תלמידיו: רבנו, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה. אמרו לו: וכי מה מצוה הלל עושה? אמר להם: לרחוץ במרחץ. אמרו לו: וזו היא מצוה? אמר להם: הן. ומה אם איקוניות של מלכים שמעמידים אותן בבתי תיאטרָיוֹת ובבתי קִרְקְסָיוֹת שלהם, מי שהוא ממונה עליהן מורקן ושוטפן והן מעלין לו סָלָרִין, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי המלכות – אנו שנבראנו בצלם ובדמות, דכתיב: "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט ו), על אחת כמה וכמה."

אם כך, המדרש מוסיף לנו שני פסוקים, והשני חשוב ביותר – הוא רעיון הבריאה בצלם, שממנו נלמד כאן שהאדם צריך לדאוג גם לגופו. על עיקרון זה של הבריאה בצלם כבר הרחבתי בעבר די והותר.

הפוסט של הרב מנחם –

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=3436464526480743&id=100003516898677