נו, נו, נו, אז איזה פסוק ציטט ביידן בנאום ההכתרה שלו?
ובכן, הוא ציטט (אם איני טועה) את החלק השני של הפסוק הזה –
כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה.
תהילים ל, ו.
הכוונה היא שהצרה והכאב זמניים, וזה גם מה שאומר חלקו הראשון של הפסוק – כעסו של האל הוא לרגע אחד, ואז רצונו הטוב מביא חיים.
תחילת הפסוק נידונה בגמרא בכמה מקומות, ושם אומרים שבלעם ידע לכוון את שעת כעסו של האל ולקלל באותו הרגע. כעס האל נלמד מהאמור 'אל זועם בכל יום', והמשך הקצר של הכעס נלמד מפסוקנו – 'רגע באפו'.
וכך הדברים מופיעים במקור –
סנהדרין ק״ה ב:
היינו דקאמר ליה בלעם לבלק מה אקב לא קבה אל (וגו' אותן היום [הימים] לא זעם ה') אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע שנאמר (תהלים ל, ו) כי רגע באפו חיים ברצונו וגו'
הפסוק היומי 