שורש לט

עוד לפרשת וארא

בפרשה זו אנו קוראים על מכשפי פרעה (חרטומים – כנראה על שום מלאכת החריטה, כלומר המלומדים יודעי קרוא וכתוב), שהצליחו לשחזר שתי מכות בקסמיהם. קסמים אלה נקראים להטים, או לטים – שתי מילים במובן אחד –

וַיִּקְרָא גַּם-פַּרְעֹה ל͏ַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן.
שמות ז, יא.

ב וַיַּעֲשׂוּ-כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה.
שמות ז, כב.

וכן ב – שמות ח, ג, ושמות ח, יד.

עתה, לט הוא חושך, כמו במילה עלטה, ולהט הוא אור, שהרי האש מלהטת. שני הפכים לשורש אחד לא צריכים להפתיע אותנו, שהרי הם עניין שגור.

להט האש הושאל גם לתיאור המלאכים, כמו ב –

עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחֹות מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט.
תהילים מ, ד.

ועל דרך זו אולי אפשר לפרש גם את הביטוי הידוע מתחילת בראשית –

לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת (בראשית ג, כד).

שהרי ההקשר אינו רק של אש, אלא גם של שמירה מלאכית, וכן גם נמצא בפרשנות המסורתית.

עוד בפמליה האלוהית אנו מוצאים 'שרפים', אולי גם כן על שם להבת השריפה, אף שברגיל הם מפורשים כשרפים-נחשים.

עד כאן להט ציין אור. והנה לט מציין ברגיל חושך, כמו בפסוק –

וַיְצַו שָׁאוּל אֶת-עֲבָדָו דַּבְּרוּ אֶל-דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל-עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ.
שמואל א, יח, כב.

וכך גם ב – שמואל א, כד, ה, וברות ג, ז.

ופעם אחת מופיע במקום 'בלט' – 'בלאט' –

בלאט
וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבֹוא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתֹו וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת.
שופטים ד, כא.

באה אליו בחושך, וכן באה לאט. ואכן, בחושך אנו הולכים יותר לאט, כדי לא להיתקל בדברים, ולכן לדעתי יש קשר בין שתי המילים.
ולכך אפשר להוסיף גם את שורש שק"ט, או קט (מלבד ש' השקט), של שהרי בחושך הולכים לאט – ובשקט.

והשורש הזה, לא"ט, הוא גם פועל המציין הסתרה וכיסוי, כמו ב –

וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת-פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קֹול גָּדֹול בְּנִי אַבְשָׁלֹום אַבְשָׁלֹום בְּנִי בְנִי.
שמואל ב, יט, ה

והוא אף מציין הסתודדות הנעשית בסתר, כמו שנראה לי פירושו כאן –

הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחֻמֹות אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּךְ.
איוב טו, יא.

וכן, כידוע, היא הוראתו של השורש לו"ט, כמו ב –

וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר-הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה-הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפֹוד אִם-אֹתָהּ תִּקַּח-לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמֹוהָ תְּנֶנָּה לִּי.
שמואל א, כא, י.

כלומר – עטופה ומכוסה בשמלה. וכן הביטוי הידוע – 'לוט בערפל'.

ועוד דוגמה –

וּבִלַּע בָּהָר הַזֶּה פְּנֵי-הַלֹּוט  הַלֹּוט עַל-כָּל-הָעַמִּים וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל-כָּל-הַגֹּויִם.
ישעיה כה, ז.

אולי גם האיש לוט הידוע מסיפורי אברהם נקרא כך על שם ההסתרה. והרי כל המשך סיפורו כרוך בהסתרה – הסתרת בנותיו את כניסתן להיריון ממנו, בהיותו שיכור – ומכאן כמובן 'שיכור כלוט'.

לבסוף, גם באנגלית אור הוא light.

*

מבחינה עניינית, על כשפים בכלל ישנה מחלוקת – הרמב"ם והרציונליסטים סוברים שאין בהם ממש, הם רק אחיזת עיניים; ואילו הרמב"ן והמיסטיקאים סוברים שיש בהם ממש, וזו מיומנות קיימת. אם כך ואם כך, כולם מסכימים שעיסוק זה אסור לישראל.