לא תסגיר

יש כתב חרדי חביב בשם ישראל פריי, שעוקב אחר הפרות הסגר אצל החרדים. הוא זוכה לגידופים רבים מצד החרדים, ולחיבוק גדול מהצד השני. נראה לי שכתבתי עליו בעבר, אך לא נורא אם אחזור על עצמי.
אני תומך בעבודתו ונהנה מפרסומיו, אבל עדיין השאלה העקרונית לא פשוטה בעיניי. כבר ברמה האישית – הרי הוא בא מתוך החברה החרדית, האם לא מפריע לו להיות דמות שנואה בתוכה?
אבל גם מעבר להיבט האישי, יש כאן דיון עקרוני, והוא הזכיר לי מאוד אגדה אחת המופיעה בתלמוד –

ר"א (רבי אליעזר בן רשב"י) היה תופס גנבים וממשיך. שלח לו ר' יהושע בן קרחה (ריב"ק): "חומץ בן יין, עד מתי אתה מוסר עמו של אלוקינו להריגה?" שלח לו ר"א: קוצים אני מכלה מן הכרם. שלח לו ריב"ק: יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו.
(בבא מציעא פ"ג, ע"ב – פ"ה ע"א).

כשחיפשתי מקור דומה לזה בתנ"ך, הדבר הקרוב ביותר שחשבתי עליו הוא מצוות אי הסגרת עבד בורח –

לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו.
דברים כג, טז.

מצווה זו מופיעה גם בספר משלי, בצורה מעט שונה –

אַל-תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל- (אדנו) אֲדֹנָיו פֶּן-יְקַלֶּלְךָ וְאָשָׁמְתָּ.
משלי ל, י.

הסיומת 'פן יקללך' נראית לי מאוד רלוונטית כאן.
ועדיין, אינני חושב שאין מקום לעשות מעשים שאינם מקובלים על הכלל. ובמיוחד המגזר החרדי ידוע בהסתרה רבה של דברים מהרשויות, דבר שלא מוצא חן גם בעיניי חרדים רבים שאינם מסכימים לדרך זו.
לבסוף, לכאן גם שייכים 'דין רודף' ו'דין מוסר', שכל-כך רגישים בארצנו.
ולכן, ומכיוון שאיני בקי בעניינים אלה, אני מושך את ידי מהעיסוק בנושא הזה, לפחות לעת עתה.