חונף

המשך למאמר הקודם, 'מה עזרת', ואנחנו עדיין בענייני טוויטר.
הנה עוד שתי תופעות בולטות בו –

1.
המושג 'ואטאבאוטיזם' – כלומר כשאשר קורה משהו, במקום להייחס למקרה עצמו, שואלים – אבל מה בנוגע למקרה אחר שיש לו קווים דומים לזה שקורה עכשיו? ומונח נוסף שלרוב מתלווה לכך – 'צביעות!'.
אז קודם כל צריך להגיד שהדרישה לשיפוט אחיד היא הוגנת ואף מתבקשת. ועדיין, הרבה פעמים נוצר הרושם שהיא נעשית רק כדי לא להתייחס לנושא העומד על הפרק, ולכן יש מקום לטענת הנגד – 'זה ואטאבאוטיזם!'. יש מקום גם להתייחס לכל מקרה לגופו, מה גם שבפעמים רבות הוא שונה בדברים רבים מהדוגמאות האחרות. ואז צץ מונח חדש – 'זה לא אותו דבר', ובקיצור – 'זלא"ד', שמובא בנימת זלזול ודחייה. ואכן, אין מה להכחיש זאת, הוא בא בדרך-כלל מפי אנשי ימין דווקא.
אז כאמור, בפעמים רבות טענת ה'צביעות' נעשית שלא כשורה, אבל באופן עקרוני היא נכונה – צריך לחפש את הכלל שיהיה תקף ביחס לכולם.

והנה, זה כלל ידוע הן ביהדות, והן – בצורה בולטת יותר – בנצרות. ומוכרים הפתגמים – 'קשוט עצמך ואחר-כך קשוט אחרים', 'הפוסל – במומו פוסל', 'טול קורה מבין עיניך' (שמקורו בברית החדשה) ועוד. כבר כתבתי על כך בעבר הרבה, אז לא ארחיב עוד כאן. כאן רק אוסיף שאפשר למצוא לכך מקור תנ"כי במילה 'חנף', כמו בפסוק –

עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.
ישעיה ט, טז.

הנה הגדרתו של אראל סגל (לא העיתונאי) בוויקיטקסט –

"חָנֵף הוא אדם שמנסה למצוא חן על-ידי ייפוי המציאות. לדוגמה, אדם האומר לרשע שהוא צדיק כדי למצוא חן בעיניו, או אדם שמציג את עצמו כצדיק כדי למצוא חן בעיני הבריות".

אכן, חנף נגזר לשונית מ'חן', המנסה למצוא חן, וזה שורש כל הטייה שלא כדין. והוא מופיע בתנ"ך גם כתיאור להשחתה כללית, כמו בפסוק –

וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ.
במדבר לה, לג.

2.
וכאן אנו מגיעים למאפיין השני – ניבול הפה. משיטוטי ברחבי הטוויטר איני יכול שלא לשים לב לרמה הנמוכה של השיח. לא רק של אנשים אנונימיים, אלא גם של מובילי דעה מרכזיים. אפילו בדברים פשוטים, כל דבר הוא 'בושה וחרפה', 'תת רמה', 'גועל נפש' ועוד כהנה וכהנה. ממש לא נעים לקריאה.
וגם זה חונף, במובן השני, של השחתה כללית וסיאוב. והוא גם חלקו האחרון של הפסוק שהבאתי – 'וכל פה דובר נבלה'.