החכם בעיניו

בימים האחרונים עלה ליו-טיוב סרט של אורלי וילנאי וגיא מרוז ('ומה אם כל העולם טועה'), בו הם מראיינים כמה מומחים שמחזיקים בדעה שונה ביחס לשאלה כיצד צריך להתמודד מול משבר הקורונה. צפיתי בסרט והוא מעניין מאוד.
אך אז שוטטתי קצת ברשתות החברתיות וראיתי הרבה אנשים שממש מלעיגים את הסרט וחושבים שהם מבינים טוב יותר.
יש לי הרבה דברים לומר על תופעה זאת, אך כאן אסתפק בלומר שהם מזכירים לי את דמות 'החכם בעיניו', שמופיע כמה פעמים בתנ"ך.
הנה הופעה אחת שלו –

רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ.
משלי כו, יב.

ממנו כאן היא מ' היתרון. כלומר, לכסיל יש יותר תקווה ממי שחכם בעיני עצמו. ולמה? יש כמה כיוונים אצל הפרשנים. הכסיל, שיודע שהוא חסר, יכול עוד להשתפר. ואפשר גם לומר שהוא יכול להישמע למי שמבינים טוב ממנו.

זו הזדמנות להכיר את הספר 'שערי תשובה' של רבי יונה מגירונדי, שכותב על הפסוק הזה דברי מוסר נכוחים –

"מי שלועג תמיד לדברים ולפעולות, ואין כוונתו להבזות בעליהם, אך מרחיק הדברים שאין להרחיקם ומרחיק תועלת הפעולות שיש תקוה לתועלותן, ועל זה נאמר (משלי יג יג): "בז לדבר – יחבל לו". ואמרו (משנה אבות ד ג): "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום".

והלץ הזה, הביאהו למידתו הרעה היותו חכם בעיניו.

ופעמים שתביא המידה הזאת את האדם לידי מינות להלעיג על מצוות, כעניין שנאמר (תהלים קיט נא): "זדים הליצוני עד מאד, מתורתך לא נטיתי".

והחלק השלישי הזה היא הכת שאינה מקבלת תוכחת, שנאמר (משלי ט ח): "אל תוכח לץ פן ישנאך", ונאמר (משלי ט ז): "יוסר לץ לוקח לו קלון", ונאמר (משלי יט כה): "לץ תכה ופתי יערים".

והגורם אל הכת הזאת לבלתי שמוע מוסר, מפני שהמידה המביאה אל חלק הזה היא מידת היות האדם חכם בעיניו, וכל כך משלה בו המידה הזאת, עד שיתלוצץ לדעת זולתו, והיא המידה שאין לה תקוה, שנאמר (משלי כו יב): "ראית איש חכם בעיניו – תקוה לכסיל ממנו"."