השתחוויה

רבים מתרעמים על החרדים. בערים שלהם אחוזי התחלואה הגבוהים ביותר, אך לא מוטלות עליהן שום סנקציות. במקום זה מטילים סגר על כלל הציבור. ואילו הם עצמם לא מתכוונים להישמע לו. היש אבסורד גדול מזה?
ובכל זאת, כשהשוטר הזה מגיע אתמול לחתונה חרדית, המתקיימת בניגוד להוראות, לא רק שהוא לא מפזר אותה, אלא שהוא רוכן אל האדמו"ר לבקש ברכה.
עכשיו, כמובן, אפשר להתעצבן, וזה באמת מעצבן. אבל גם אפשר להתפעל מהכוח שנמצא בציבור הזה. האם זה כוח התורה, או כוח שמקורו במערך הפוליטי? אתם תקבעו. בכל אופן לי זה הזכיר את הפסוק הבא מישעיה, בפרק שכולו עוסק בכבוד ישראל העתיד לבוא –

וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְהוָה צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
ישעיה ס, יד.

(ורק אדגיש שאיני משווה את השוטר החביב ל'מענייך' ו'מנאצייך' שבפסוק, רק להשחוויה. ועוד אדגיש שאיני חושב שמצב זה הוא תקין. הוא אינו תקין, ולא מוביל לכיוון חיובי. אבל האסוציאציות, מה נעשה איתן?…).