ערפל

אין הרבה חידושים בחדשות (בעיניי), אבל יש ערפל מרהיב. פניתי אם כך לערפל בתנ"ך. הרבה פעמים הוא מתואר ביחס לאל, והפעם הכי בולטת שזה קורה היא גם בהופעתו הראשונה בתנ"ך, במעמד הר סיני –

וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.
שמות כ, יז.

עתה, בואו נצא למסע קטן בפרשנות.

אבן עזרא מפרש בפירוש הקצר (שמצאתי ברשת רק באתר 'הכתר' המצוין) –

"ומלת ערפל – 'מרובעת', וטעמה: חשך רב ועב. וטעם היות השֵם שם – ששם חשך סתרו (ע"פ תה' יח, יב), כי לא יוכלו עיני אדם לראותו; כי הנה השמש, והיא הגוף, ילאו לראותה, ואף כי [כלומר – על אחת כמה וכמה] עושה השמש. ובפרשת 'ואתחנן' יתברר לך זה הסוד (ראה דב' ה, ה)".

פניתי, אם כך לדברים ה, ה (שאגב, ההפניה המדויקת לא נמצאת במקור, והמעיין בזמנו היה צריך לחפשה), ושם מופיע הכלל היסודי שלו – 'המילות כגופות והטעמים כנשמות', ושם גם הפניה נוספת של אבן עזרא לפירושו לשמות כ, א, פירוש עשרת הדיברות (הארוך הפעם), שבה הוא מפרט את הכלל הזה באריכות.

מה משמעות הכלל הזה? הוא מסביר דרכו כיצד זה פעם אחת נאמר 'שמור' את השבת, ובגרסה השניה של עשרת הדיברות – 'זכור' את יום השבת, וכן עוד דוגמאות רבות. המדרש הידוע אומר – 'זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו', אך אבן עזרא לא מקבל זאת. שכן לדעתו מה שחשוב בתורה הוא התוכן הנאמר, 'הנשמות', ולא המלבוש המילולי. למעשה, הפרשנות שלו היא רדיקלית ביותר! כי מה שנובע ממנה היא שהתורה אינה הכתבה של דבר ה' מילה במילה, אלא עיבוד של המוֹסֵר, או הכותב. אין צורך לומר שהשקפה כזו מעמידה קשיים רבים בפני שיטת הלימוד התלמודית, המתמקדת בכל מילה ותג.

אולי לכן אבן עזרא מקשה על הקורא, ואף אומר במפורש – 'יתברר לך זה הסוד', באופן המצטרף לסוד השנים-עשר הידוע מפירושו לפתיחת דברים, שם הוא מוצא מקומות בתורה שלא יתכן שמשה כתבם.

ומה הקשר לפסוק המקורי אליו התייחסתי? להערכתי, כפי שמסביר אבן עזרא עצמו – שהערפל, שם סתרו של אלוהים. ואכן, דבר סתר הוא זה, לפחות לבני דורו של אבן עזרא.

בהמשך, שפינוזה, שנחשב הראשון שנקט בביקורת המקרא המודרנית, יתייחס בהרחבה לפירושו של אבן עזרא, ויתחיל לפרוס ולגלות את הסוד הזה.

(ובמקרה לא מזמן נתקלתי בציטוט זה של אבן עזרא בהרצאה. וכן בספרו של ניסן נצר).

ובאשר לתוכן דבריו שם – אכן כך הדבר. אלוהים אכן נתפס כמשהו בלתי-מושג, ועל-כן מתקשר לערפל. גם הפיתיה, הכוהנת מדלפי, אמרה דברים, ובכן – מעורפלים. וכן עד ימינו, פילוסופים מעורפלים וכבדי-לשון נתפסים – לעיתים לא בצדק – כרציניים יותר, כאילו אוצרים איזה סוד.

ובאשר לבחינה הלשונית – ערפל שאול מאכדית, שבה ערף הוא ענן. וגם בעברית השורשים ער"פ וכן רע"ף עניינם נזילה, כנזילת העננים. (כגון – 'יערוף כמטר לקחי', 'שחקים ירעפו טל').

אם כך, דיברנו קצת על מזג האוויר…