יש ויכוח עכשיו בטוויטר – מצד אחד, כפי שהעליתי גם כאן לפני כמה ימים – ערוץ 13 ציין בעת נאום ראש הממשלה, את העובדות הנכונות, שאינן תואמות לדבריו. מצד שני, גיא זהר בתוכניתו המצוינת בעיניי 'מהצד השני' העלה אתמול קטע שמראה שגם ה'עובדות' של ערוץ 13 לא היו לגמרי מדויקות. אז עכשיו תוקפים אותו רביב דרוקר ונדב אייל, כתבי ערוץ 13.
עכשיו, אני מחבב את כל הצדדים בוויכוח, אך כאן אני בצד של גיא זהר. תמיד עדיפה התמונה המלאה והמדויקת יותר. גם אם המסקנה בעצם דומה.
ונאמר גם שלרוב המגיבים שראיתי זה כלל לא משנה. מי שתומך כאן בגיא זהר עושה זאת כי הוא חושב שהוא מחזק את הנרטיב הימני שלו, אבל זה לא המצב. גיא זוהר רק הציע לערוץ 13 כיוון התייעלות. ואקצר, כי הדברים ארוכים.

עתה,
כולם מכירים את הפסוק 'ותהי האמת נעדרת', ואף את פרשנות הגמרא – 'מלמד שנעשית עדרים-עדרים', ואף את ההקשר לתקופתנו הפוסטמודרנית, ובמיוחד בתקופה האחרונה, בה אכן יש שני 'עדרים', עדר הימין ועדר השמאל, שלכל אחד נרטיב משלו, ושאכן המילה 'עדר' הולמת אותם. גם אני כתבתי על כך בעבר.
אבל ראוי לקרוא את כל הפרק, שאני מכנה אותו 'פרק האמת', וגם על זה כתבתי כאן לפני כמה שבועות.
אז עתה נתרכז בפסוק אחד, זה הקודם לפסוק הידוע שצוטט למעלה –

וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא.
ישעיה נט, יד.

אין משפט, אין צדק ('צדקה' בלשון המקרא היא צדק), וכל זה כי אין אמת. אבל האמת היא כה רחוקה, שכלל לא ניתן להגיע אליה. היא כושלת ברחוב. העיוות הוא של האינטואיציות הבסיסיות ביותר. אומרים כי 'ניכרים דברי אמת', אבל כאן אפילו זה נעלם.
את כל זה מגלמות המילים הבאות בסוף הפסוק – 'ונכוחה לא תוכל לבוא'. נכוחה – וממנו להיווכח, אך גם בהרחקה מסוימת – להוכיח תוכחה, ובעוד הרחקה – גם להתווכח.
זו מילה שחוזרת גם בדבריו של עמוס –

וְלֹא יָדְעוּ עֲשׂוֹת נְכֹחָה נְאֻם יְהוָה הָאוֹצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם.
עמוס ג, י.

כלומר, גם כאן האמת מקושרת ישירות לצדק.
ואני אומר – אין טעם להתווכח, אם לא מוכנים להיווכח.

ישנה מצוות 'בל תשחית', הנלמדת מהאיסור להשחית עצי פרי במלחמה, כפי שמפורט בדברים כ, יט-כ, ולפיה אין להשחית כל דבר שיש בו תועלת. בלעז נקרא לזה ונדליזם, על שם עם הוונדלים הפרוע. ואולם, מה לעשות, העם בחר לפעמים כן להשחית –

הֹוי  גֹּוי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת-יהוה נִאֲצוּ אֶת-קְדֹושׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחֹור.
ישעיה א, ד.

ח כֻּלָּם סָרֵי סֹורְרִים הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה.
ירמיה ו, כח.

ילד פלסטיני נורה אתמול למוות בהפגנה, אך נראה שלרוב הישראלים זה לא אכפת כל-כך.

הנביאים מדברים בעוצמה על אוזן כבדה וערלה, זה אינו דבר חדש –

ט וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמֹועַ וְאַל-תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאֹו וְאַל-תֵּדָעוּ׃
י הַשְׁמֵן לֵב-הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן-יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבֹו יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לֹו.
ישעיה ו.

עַל מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְיִשְׁמָעוּ הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב הִנֵּה דְבַר יְהוָה הָיָה לָהֶם לְחֶרְפָּה לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ.
ירמיה ו, י.

פרשת וישלח
אקטואליה בפרשה

בפרשה זו אומר יעקב לאלוהים את הפסוק הידוע, שגם הולחן –

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
בראשית לב, יא.

כאן תיאור הבעיה של החברה הישראלית היום, וגם, אולי, פתרונה –

ועתה הייתי לשני מחנות – זו הבעיה. שני מחנות נפרדים בישראל, ימין ושמאל, וההקצנה חריפה מאי־פעם.

קטונתי… מכל האמת – זה הפתרון. קטונתי מלדעת את כל האמת, והיא אינה נמצאת בכיסי. ובכלל – 'קטונתי', הרי זו נהפכה למעין מטבע־לשון. ורק שנדע לאמץ זאת.

(אעיר רק שאני כותב קטע זה בחוסר חשק, ונראה אם אמשיך בכך).

מצאתי דיון בפייסבוק על המדרש הידוע על הפסוק 'כי לא דבר ריק הוא מכם'. אך לדעתי ניתן לשים אותו בצד דרשות נוספות דומות ולפרש בהתאם –

1.
כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם, כִּי הוּא חַיֵּיכֶם , וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
דברים לב, מז.

כי לא דבר ריק הוא מכם – אמר ר' מנא: "כי לא דבר ריק הוא" – ואם ריק הוא – מכם הוא, ולמה? מפני שאין אתם יגעים בתורה. (ירושלמי פאה פ"א ה"א).

2.
כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
תהילים א, ב.

רש"י –
"ובתורתו יהגה" – בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו. (ע"פ מסכת ע"ז).

וכן –

תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף יט, עמוד א.

אָמַר רַבִּי: אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ,

שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ"(תהילים א, ב).

3.
בתפילה אנחנו אומרים:
״אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, ואלוהי יעקב.״
ואין אנו אומרים:

״אלוהי אברהם, יצחק ויעקב.״
למה מוסיפים לפני כל אחד מהאבות את השם אלוהים?
כי כל צדיק בוחר לו דרך חדשה בעבודת הבורא .

~ רבי ישראל הבעל-שם-טוב~

–

וכלומר – אתה מוצא בתורה מה שאתה מכניס בה בעצמך, מתוך עצמך. וכך גם אתה מוצא בחיים מה שאתה שם בהם, כפי שעולה גם מההגות האקזיסטנציאלית.

אתמול ראש הממשלה נשא את דבריו, ובחדשות 13 ציינו בצד את שקריו. הרבה אנשי ימין מתרעמים על כך היום, אך האם אין זה תפקיד התקשורת? כך נוהג גיא זוהר בתוכניתו 'מהצד השני', ולכן אני צופה בו. וכך נוהגת כבר תקופה ארוכה העיתונאית העצמאית אור-לי ברלב, שגם בה אני צופה (ואגב, צפיתי בשידוריה עוד לפני שהפכה פופולרית, בעקבות הסיקור המופתי שלה את ההפגנות).
הצירוף בר-לב מופיע פעם אחת בתנ"ך, בפסוקים שאין מתאימים מהם לענייננו –

ג מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהוָה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. ד נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. ה יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. 
תהילים כד.

במדור הלשוני ב'הארץ' של השבת האחרונה נידונה המילה 'אפשר'. לא אוכל לחזור על כל הדיון המסועף, אך הנה הפסקה האחרונה –

השאלה כעת היא כמובן אם המילה "פשר", שעומדת ביסוד שתי המילים התיאורטיות האלה, אי־פעם התקיימה. ייתכן שיש לכך דוגמה אחת בכתב יד מינכן של התלמוד הבבלי: "וגט מעושה זמנין פשר, וזמנין פסול" (יבמות ק"ו, א'). אם "פשר" במקרה זה אינו שיבוש של "כשר", הרי שזהו שימוש במילה פְּשָׁר במשמעות "מותר", בדומה ל"אפשר". אם כך, הדבר עשוי לפתור את החידה האטימולוגית שבה פתחנו את הטור. מֻתָּר גזורה מהשורש נת"ר, שמשמעותו היסודית היא התרה של קשר, כמו בפסוק "ה' מַתִּיר אֲסוּרִים" (תהלים קמ"ו, ז'). מכיוון שהמשמעות היסודית של השורש (הארמי) פש"ר היא התרת קשר גם כן, קל מאוד לראות איך נגזרת ממנו מילה בעלת אותה המשמעות.
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/mehasafa/.premium.HIGHLIGHT-1.9328060

כלומר – אפשר באה מ'פשר', במשמעות של התר.
לכך ניתן להוסיף כי באופן פשוט יותר – פשר היא כמו פתר, שהרי ש' ות' מתחלפות (זאת למדתי מפרופ' ללשון, יונתן שונרי, שהכרתי). ופתר הוא גם כן כמו התר, כלומר – פרימת קשר.
כך מתפרשות גם שאר הצורות של המילה – פשרה, פשר, פושר. מלשון פתרון.

ולענייני השעה –
אמנם כבר כתבתי על הדבר אתמול, אך נראה כי כדאי להוסיף את העיקר באופן כללי, והעיקר הוא הכלל הידוע –
'פוליטיקה היא אמנות האפשר'.
רק כך אפשר 'לפתור' את הקשיים שמציבה המציאות. כלומר – חייבים להתפשר ולהפשיר.

המילה 'פשר', אגב, מופיעה רבות בחלק הארמי של דניאל, אך גם פעם אחת בקהלת –

מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יֹודֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא.
קהלת, ח, א.

נאום תקיף מאוד של גנץ היום, ונראה שהממשלה מתפרקת. על הנאום דיברתי בבלוג המאמרים, וכאן רק אומר שנראה כאן די בבירור שנתניהו רימה אותו, ומעולם לא התכוון לקיים את הרוטציה.
אבל למעשה זה רק חלק מתמונה. נראה שתקופתנו מאופיינת בהרבה שקרים ורמאויות – פייק-ניוז ופייק-אינפורמציה.
זו אם כך הזדמנות טובה להיזכר בכמה פסוקים יפים של הנביא ירמיה נגד הרמאות. כאן גם מוזכר ברמז יעקב, שרימה גם כן, כפי שבדיוק קראנו עתה בפרשת השבוע –

א מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים. ב וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם יְהוָה.    ג אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ. ד וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ. ה שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי נְאֻם יְהוָה.    ו לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה מִפְּנֵי בַּת עַמִּי. ז חֵץ שוחט [שָׁחוּט] לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ. ח הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם נְאֻם יְהוָה אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי.    
ירמיה ט.

ואם כבר הזכרנו את יעקב, הרי מיד לאחר שהוא רימה, הוא רומה 'עשרת מונים' על ידי לבן הארמי. וזה מזכיר פסוק נוסף, שאף הוא קשור לענייננו –

הוֹי שׁוֹדֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד וּבוֹגֵד וְלֹא בָגְדוּ בוֹ כַּהֲתִמְךָ שׁוֹדֵד תּוּשַּׁד כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ בָךְ.
ישעיה לג, א.

כלומר – כשתסיים לבגוד יבגדו בך.
אז אמנם במאמר הקצר שלי הצדקתי את גנץ, אך כנראה שבכל זאת אי אפשר לחמוק מה'קארמה'.

אגב, מלון אורחים במדבר? יש בדובאי!