נקמת דם

דין 'עין תחת עין' שבתורה מפורסם מאוד. הוא מופיע בגרסה אחת שלו בספר שמות, ובגרסה שנייה בספר ויקרא. נתמקד בה –

יז וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם מֹות יוּמָת׃
יח וּמַכֵּה נֶפֶשׁ-בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ׃
יט וְאִישׁ כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתֹו כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לֹּו׃
כ שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בֹּו׃
כא וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת.
ויקרא כד.

כידוע, חז"ל קבעו כי 'עין תחת עין' משמעו תשלום ממון. השאלה עד כמה הם נאמנים לפסוקים עצמם.
והנה, פסוק יח כאן מדבר על תשלום בסמוך ל'נפש תחת נפש'.

חיזוק לכך ניתן למצוא בדיני עדים וכופר נפש שבספר במדבר –

כט וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹושְׁבֹתֵיכֶם׃
ל כָּל-מַכֵּה-נֶפֶשׁ לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת-הָרֹצֵחַ וְעֵד אֶחָד לֹא-יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת׃
לא וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר-הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי-מֹות יוּמָת׃
לב וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל-עִיר מִקְלָטֹו לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד-מֹות הַכֹּהֵן׃
לג וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת-הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא-יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ-בָּהּ כִּי-אִם בְּדַם שֹׁפְכֹו׃
לד וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתֹוכָהּ כִּי אֲנִי יהוה שֹׁכֵן בְּתֹוךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
במדבר כז.

לפי פסוק לא, אין לקחת כופר נפש לרוצח. משמע מכאן, כי לכל שאר המקרים מותר לקחת כופר, כלומר תשלום. אם כך, לחז"ל יש על מה לסמוך.
ועדיין, אני חושב שהתורה מציינת מציאות קדומה שבה אכן נהגו בדין 'עין תחת עין' כפשוטו. אלא שבה עצמה נמצא כבר העידון של זה.

באותו אופן, גם נקמות הדם היו נפוצות בעולם הקדום, והן נפוצות במספר חברות עד ימינו. למשל, בחברות מוסלמיות, אף כי ראוי להדגיש שהאסלאם עצמו מתנגד לכך.
וגם כאן התורה מצאה עידון לדין הרוצח בשגגה – בריחה לערי מקלט.
למשל, במקור זה –

ט וַיְדַבֵּר יהוה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃
י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן׃
יא וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה׃
יב וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד-עָמְדֹו לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט.

במדבר לה.

אם כך, אנו רואים שכבר בתורה דחף הנקמה הקמאי מעודן מאוד. ועצם עשיית דין מסודר היא כבר התקדמות. זאת עוד לפני שבנצרות הביאו זאת כדוגמה שיש להתרחק ממנה עד הקצה השני, כמו שאומר ישוע בדרשה על ההר –

לח "שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר 'עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן'. ⋅לט וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁלֹּא לְהִתְקוֹמֵם עַל עוֹשֵׂה הָרַע. אַדְּרַבָּא, הַסּוֹטֵר לְךָ עַל הַלְּחִי הַיְמָנִית, הַפְנֵה אֵלָיו גַּם אֶת הָאַחֶרֶת.
מתי ה.

דרגה כזו היא יפה מאוד, אך איני יודע עד כמה היא אפשרית לציבור כולו.