כל הדברים יגעים

שוב סגר? מה עוד יש לומר?
הדברים חוזרים על עצמם, כמו המחזוריות של הטבע, באופן שנוסח יפה מאוד בקהלת –

ח כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. ט מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ.
קהלת א.

כל הדברים יגעים – הדברים עצמם לאים (בעקבות אבן עזרא, אם הבינותיהו נכון), וגם הדיבורים עליהם מעייפים. יש קשר בין דבר (עצם) לדיבור בשפות שונות. כך גם למילים 'לוגוס' היוונית (היגיון) ו'כלאם' הערבית (דיבור) יש משמעויות מורחבות. כך שמעתי.

אך ביתר פשטות מפרש מצודת דוד –
כל הדברים יגעים. הנה כשהאדם עמל ומשיג תוחלתו אז ינוח ולא ייגע עוד, אבל כשאינו משיג אז הוא עמל ויגע עד אין תכלית ולזה אמר הנה כל הענינים שבעולם המה יגעים כי אין שום דבר מוצא תוחלתו.

ויש מי שלמד מכאן מסקנות על גירעון הדעת עצמה, שהיא נסמכת על החושים. אציג רק חלק קטן מדבריו –

אברבנאל על מלכים א ג יב – השער הראשון
תדע ותשכיל גירעון המדע האנושי, שהכוח המדעי שהשמחה במעונו, והפועל השכלי שהמנוחה בנעימותו, ישימהו הגוף הנגיף [הדגשה שלי] והחוש הכחוש ליגון ואנחה ולעמל מכאיב, כמו שנאמר על זה (קהלת א יח): "כי ברוב חכמה רוב כעס, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב", וכבר גילה היות סיבת זה קניית הידיעות מדרך החושים, ועל זה אמר (קהלת א ח): "כל הדברים יגעים, לא תשבע עין לראות, ולא תימלא אוזן משמוע".