שני שרי צבאות

אתמול פורסם כי במשא-ומתן בין הליכוד וכחול-לבן, כחול-לבן הסכימו לוויתורים מרחיקי לכת, והפעם – בתחום המשפטי, עיקר התחום עבורו נבחרו ושעליו הם צריכים לשמור. התוצאה – ראיתי הרבה אנשים ברשתות החברתיות מכים על חטא ומצטערים שהצביעו להם, אף יותר ממה שהיה גם ככה עד עכשיו. אכן, אכזבה מרה.
אך מעבר לכך, ראיתי גם אנשים שמתחילים להרים גבה על איכות הקצינים הבכירים בצה"ל – וזה דבר עצוב עוד יותר, ופגיעה במוסד המדינתי האחרון, שעד כה לא נפגע.
כזכור – בראש כחול-לבן עומדים שני רמט"כלים לשעבר, חסרי כל ניסיון פוליטי – בני גנץ וגבי אשכנזי, ומולם עומד שועל-קרבות-פוליטיים משופשף.
מה שקרה אתמול הוא למעשה חיסול פוליטי. ולי הדבר הזכיר את צוואתו של דוד לשלמה בנו אודות יואב בן צרויה –

ה וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. ו וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל.
מלכים א, ב.

מצודת דוד –
"ויתן דמי מלחמה" – הדם הראוי לשפוך במלחמה בגבורה מפורסמת שפך באנשי שלומי בערמתו

"בחגורתו וגו'" – רצה לומר במה שחגר חרבו מצומדת במתניו לרחבו בכדי שתהא נוחה ליפול בשחיה מועטת וכשיצא מול עמשא שחה מעט לתקן מנעלו ונפלה החרב מתערה והגביה בידו והכהו נפש ועמשא לא נשמר על כי ראה אשר מעצמה נפלה מתערה.

וכדאי לקרוא גם את פירוש רד"ק –
לשני שרי צבאות ישראל. כי אבנר היה שר צבא ועמשא שמהו אבשלום שר צבא ובדעת דוד היה למנותו אחר כך שר צבא ועוד כי גדול היה ביהודה ושר צבא יהודה וכתוב עליו עוד ויט את לבב כל איש יהודה כאיש אחד:

ויהרגם. בשלום. טעמו עם ויהרגם כלומר ויהרגם בשלום ושם אותם דמים כאילו היו דמי מלחמה או פירוש וישם דמי מלחמה דמי עשאל שהיו דמי המלחמה כי עשאל רודף היה לאבנר שם אותם כדמי שלום כאילו הרג אבנר לעשאל בשלום נקם נקמתו מאבנר וגם כן הרגו בשלום כי לקחו לדבר עמו ולא נשמר ממנו ועמשא גם כן הרג בשלום שאמר לו השלום אתה אחי אחז בזקנו לנשק לו ולא היה לו שום טענה להרגו ונתן הדמים ההם שעשה אותם דמי מלחמה נתן אותם בחגורתו אשר במתניו כמו שנאמר ועליו חגור חרב מצומדת לו על מתניו ובנעלו אשר ברגליו שנפלו מתים לרגליו ויונתן תרגם הפסוק כן דקטילינון בערמימותיה וגו'.

כמובן – אין צריך לומר – אני רואה בסיפור זה רק משל, ואין לקחת מכאן שום אפליקציות מעשיות.