חיסון

והרי הצהרה – בעיניי התנ"ך הוא אמנם מקור השראה בתחומים רבים, אך לא בתחום הרפואה. ברוב המקומות שהרפואה נזכרת בו היא מתקשרת לאמונה באלוהים, ולא ממש כפרקטיקה רפואית. אולי גם פרקטיקה רפואית ראויה לא הייתה ממש מצויה בימים ההם. בכל אופן היום מדע הרפואה מתקדם, ועל כן קודם כל אני סומך עליו.
גם חז"ל היו ערים לכך. וכך, למרות שניתן למצוא אצלם גם יחס שלילי לרופאים, כמו למשל בפתגם 'טוב ברופאים לגיהנום', הרי שבסופו של דבר קיבלו את הרופאים ואמרו – 'ניתנה הרשות לרופא לרפא'. ולמעשה זו אינה רק רשות, אלא חובה.

את הגישה התנ"כית שהזכרתי אפשר לראות למשל בפסוק הידוע הזה –

וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמֹועַ תִּשְׁמַע לְקֹול יהוה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְה͏ַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו כָּל-הַמּ͏ַחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יהוה רֹפְאֶךָ.
שמות טו, כו.

ובצורה חריפה יותר בפסוק הבא –

וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלֹושִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתֹו בְּרַגְלָיו עַד-לְמַעְלָה חָלְיֹו וְגַם-בְּחָלְיֹו לֹא-דָרַשׁ אֶת-יהוה כִּי בָּרֹפְאִים.
דברי הימים ב, טז, יב.

ומכיוון שהנושא העומד על הפרק הוא החיסון החדש, נזכיר כי שורש חס"ן הוא תנ"כי, אך גם בהופעותיו חוזר העניין שהזכרתי קודם.
תחילה, הפסוק המוכר ביותר בו שורש זה מוזכר הוא –

כִּי לֹא לְעֹולָם חֹסֶן וְאִם-נֵזֶר לְדֹור (דור) וָדֹור.
משלי כז, כד.

(ואכן החיסון הוא לא לעולם, אלא כנראה נצטרך לחדשו מעת לעת).

אך הנה בהופעה אחרת שלו שוב החוסן מקושר לאמונה –

וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יהוה הִיא אֹוצָרֹו.
ישעיה חג, ו.

ואפילו זה תואר המתאר את האל עצמו –

יהוה אֱלֹהֵי צְבָאֹות מִי-כָמֹוךָ חֲסִין  יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבֹותֶיךָ.
תהילים לד, ט.

על כן אחזור שוב – אמונה היא דבר יפה מאוד, ואולי גם מחזק, את הנפש ואת הגוף, אך אין היא יכולה לבוא במקום הסתמכות על מדע הרפואה המודרני. זו דעתי ואני תומך בה.