לשבור בר

פרשת מקץ

וַיֵּרְדוּ אֲחֵי-יֹוסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם.
בראשית כז, ג.

די ברור הוא ש'לשבור בר' הוא לשון נופל על לשון, ולמעשה לדעתי 'לשבור' בא מהמילה 'בר'. בר היא התבואה, וכן לחם, כמו ב'לברות לחם', ולשבור הוא לקנות תבואה, וכן יוסף הוא 'המשביר' (ומכאן שם החנות הישראלית). מעניין הקשר גם ל'שבר' מלשון צרה, וכי מהי צרה גדולה יותר מרעב?
על המילה בר עצמה דיברתי די הרבה בעבר, וכאן רק אזכיר כי משמעה הוא גם חוץ, כמו בביטוי מלגו ומלבר (אף כי הוא ארמי), ואכן התבואה נמצאת בחוץ. וכך גם 'חיות הבר'. את המשך ניתוח המילה היסודית הזו ראו במקומו.

עתה, ארצה גם לקשר זאת למאמר הלשוני שהופיע השבת בעיתון הארץ, ועסק בשמותיו השונים של בית המרזח. נמנה אותם ונסביר –

א. בית מרזח – הפרשנים המסורתיים מפרשים לפעמים בית שמחה ולפעמים בית אבל, אבל המשמעות שהתקבעה היא בית שמחה ויין. במאמר בעיתון מוסיפים שהמילה נמצאה אף בשפות מקומיות נוספות, כך שמקורה לא עברי. בכל אופן אוכל להוסיף שבמקרא נמצא שורש זו"ח, למשל במילה מזח, כמו ב'למזח תמיד יחגרה' (יפורש בזמן אחר), וגם בלשון חז"ל, כמו ב'זחה עליו דעתו', ובאמת מי שנכנס לבית מרזח יוצא זחוח. לכן אפשר שיש קשר בין המילים. עם זאת עמוס הנביא כותב 'וסר מרזח סרוחים', ויש כאן משחק בין רזח וסרח דווקא, אך אין לדעת עד כמה יש כאן מעבר למשחק המילים.
(בעבר כתבתי גם ביאור למקום נוסף בגמרא בו מופיע בית המרזח, במעין כתב חידה).

ב. מסבאה – זה חידוש של בן יהודה. ואכן שורש סבא הוא מקראי. והוא קרוב לשׁבע, שביעת אוכל וסביאת יין. וכן כבר ציינו שהמספר שבע קשור לשביעה, כשם שהמספר שמונה קשור לשומן. והקשר לפרשתנו – שבע פרות שמנות, המציינות את שנות השובע.

ג. בר – זו מילה לועזית. במאמר בעיתון מציינים שהיא לקוחה מצרפתית, וקודם לטינית, אבל מקורה לא ידוע. והנה, לדעתי, מקורה יכול להיות פשוט עברי. הרי בר הוא הדלפק עליו מגישים משקה, וגם מזון. ואילו בר העברי הוא פשוט מזון. האם זו סתם מקריות? ועוד – מדרש לשוני ותיק אומר כי הבְּאֵר הייתה הבָּאר הקדום, מקום מפגש והיכרות.

ד. פאב – גם זו מילה לועזית, והפעם כנראה לגמרי לועזית. שלא תגידו שאני תמיד מוצא מקור עברי. היא קיצור של 'פאבליק האוס', אבל בעברית אין פ' לצד ב', שהרי שתיהן מאותו מקור חיתוך.

אבל לדעתי הביטוי העברי ההולם ביותר, שהיה חסר במאמר העיתון, הוא – 'בית משתה'. כך הוא מופיע מספר פעמים בתנ"ך, וזו כנראה הצורה הנפוצה ביותר. למשל –

וּבֵית-מִשְׁתֶּה לֹא-תָבֹוא לָשֶׁבֶת אֹותָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתֹּות.
ירמיה טז, ח.