סער

וַיַּעַן יְהוָה אֶת אִיּוֹב מן הסערה [מִן הַסְּעָרָה] וַיֹּאמַר.
(איוב לח, א. וכן מ, ו).

אתמול שמעתי הרצאה של ד"ר יאיר ליפשיץ המשווה בין המחזה 'המלך ליר' של שייקספיר ובין ספר איוב, ובין היתר משווה בין סצנות הסערה בשני המקרים. לא אכנס לפרטים. מה שברור שמוטיב הסערה חוזר הן בתנ"ך והן בספרות, והוא משמעותי מאוד. שייקספיר עצמו אפילו כתב מחזה שלם שנקרא 'הסערה' ופותח בסערה, וזה המחזה האחרון שלו. ועוד בתרבות הפופולרית – אציין רק את סצנת הסערה בסרט 'פורסט גאמפ', בה לוטננט דן נקלע עם סירתו לסערה בים, עולה על התורן ומתריס כלפי אלוהים. סצנה בלתי נשכחת.

בתנ"ך זכורים לנו אליהו העולה בסערה לשמים, וכן יונה הנוסע באונייה הנקלעת לסערה ונזרק למים. בדרך־כלל הסערה היא סימן ברור להתערבות אלוהית.
אפשר לשייך את הסערה לקטגוריה של 'הנשגב' במונחים של קאנט, כפי שמוסבר ב'אנציקלופדיה של הרעיונות' בערך 'יפה/נשגב' –

"הנשגב חותר לעונג פרדוקסלי, הנחווה מול העצום מאיתנו. זוהי התפעלות הכורכת יחד הנאה וחרדה מפני אובייקטים הנחשבים על-אנושיים, מוחלטים ובלתי ניתנים לייצוג, כגון אוקיינוס או פסגה מושלגת".

בכל אופן, כשעה אחרי ההרצאה על הסערה הודיע גדעון סער על פרישתו מהליכוד והקמת מפלגה חדשה.

*
מבחינה לשונית, נראה לי כי 'סער' נגזר משורש הבסיס 'סע', כפי שמופיע בפסוק –

אָחִישָׁה מִפְלָט לִי מֵרוּחַ סֹעָה מִסָּעַר.
תהילים נה, ט.

מצודת ציון –
"סועה" – ברוח יאמר לשון הסעה שנא' ורוח נסע (במדבר יב).

ולכאן כנראה שייכים גם צעה וצען.

ואגב רוח סועה, ההגדרה הראשונה של 'סיעה' היא, לפי ויקימילון –
לשון חז"ל [לא בשימוש] כיתת בני אדם הנעים יחד בדרך.

ולבסוף נזכיר כי גם זרם ה'שיעה' המוסלמי, אינו אלא 'סיעה' שפרשה מהזרם המרכזי.