אפשר

במדור הלשוני ב'הארץ' של השבת האחרונה נידונה המילה 'אפשר'. לא אוכל לחזור על כל הדיון המסועף, אך הנה הפסקה האחרונה –

השאלה כעת היא כמובן אם המילה "פשר", שעומדת ביסוד שתי המילים התיאורטיות האלה, אי־פעם התקיימה. ייתכן שיש לכך דוגמה אחת בכתב יד מינכן של התלמוד הבבלי: "וגט מעושה זמנין פשר, וזמנין פסול" (יבמות ק"ו, א'). אם "פשר" במקרה זה אינו שיבוש של "כשר", הרי שזהו שימוש במילה פְּשָׁר במשמעות "מותר", בדומה ל"אפשר". אם כך, הדבר עשוי לפתור את החידה האטימולוגית שבה פתחנו את הטור. מֻתָּר גזורה מהשורש נת"ר, שמשמעותו היסודית היא התרה של קשר, כמו בפסוק "ה' מַתִּיר אֲסוּרִים" (תהלים קמ"ו, ז'). מכיוון שהמשמעות היסודית של השורש (הארמי) פש"ר היא התרת קשר גם כן, קל מאוד לראות איך נגזרת ממנו מילה בעלת אותה המשמעות.
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/mehasafa/.premium.HIGHLIGHT-1.9328060

כלומר – אפשר באה מ'פשר', במשמעות של התר.
לכך ניתן להוסיף כי באופן פשוט יותר – פשר היא כמו פתר, שהרי ש' ות' מתחלפות (זאת למדתי מפרופ' ללשון, יונתן שונרי, שהכרתי). ופתר הוא גם כן כמו התר, כלומר – פרימת קשר.
כך מתפרשות גם שאר הצורות של המילה – פשרה, פשר, פושר. מלשון פתרון.

ולענייני השעה –
אמנם כבר כתבתי על הדבר אתמול, אך נראה כי כדאי להוסיף את העיקר באופן כללי, והעיקר הוא הכלל הידוע –
'פוליטיקה היא אמנות האפשר'.
רק כך אפשר 'לפתור' את הקשיים שמציבה המציאות. כלומר – חייבים להתפשר ולהפשיר.

המילה 'פשר', אגב, מופיעה רבות בחלק הארמי של דניאל, אך גם פעם אחת בקהלת –

מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יֹודֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא.
קהלת, ח, א.