שורשים שמסתיימים בש'

שורש 'אש'

באש – וכן הביש
יאש – ?

אש – אולי ש' קטל השריםה

אשם – מ-אש?
אשר – וכן כשר, ישר
אשש – אשר, מודרני, אולי מ-יש

שורש 'בש'
בושה ובאישה, ועוד.

חבש – וכן לבש
יבש – בש – ? כבס-יבש?
כבש – וכן כבס, משטח
לבש – ולא בוֹש? 'ולא יתבוששו'
עבש – וכן באש
שבש – מודרני

כן גביש, אלגביש

בוש – בש, בייש, וכן באש (והיום – באס…)
בשם – הפך הבאש
בשר – לבשר בשורה – ?
בשש – קרוב לבוסס

כן בשר לאכילה, כמו בשל?

לבוש – לא-בוש, מקבל חיזוק מכאן –
וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ.
בראשית ב, כה.

שורש 'גש'
קול געש, ועוד

דגש – וכן געש?
נגש – נגישה, כמו נגיסה
פגש – ניגש, גש, וכן פגע (בו בדרך)
רגש – וכן רחש, געש

מגש – מוגש

גוש, ניגש – גש

גשם – וכן געש? קול הגשם
גשר – גישה, גדר?

שורש 'דש'
דרך, כמו דק

גדש – וכן דגש, הרבה. ראה גדיש.
חדש – הפך הנדוש?
קדש – מוקד־אש, דובר כבר

כן גדיש – עניין דישה ודישון

דוש, דש – דש, כמו דק
דשן – קרוב לדש
דשדש – דש

שורש 'חש'
קול הרחש, שחשים בו, עניין חוש

בחש – וכן רחש, סיר רוחש
לחש – חש, וכן לחש-נחש
נחש – חש
רחש – חש

נחש – רוחש, קול חששש, וכן ש' המאיסה, קול הנחש ששש

חשב – חש בדבר, דובר כבר
חשד – חש
חוש, חש – חש
חשל – ? הפך הכשל
חשׂף – חף?
חשק – חש
חשש – חש

שורש 'טש' – דובר כבר, קול הכאה

שורש 'יש'

ביש – בש

איש – יש,

יש – ? וכן אש? 'ואם ישך…' כפועל

אגב, באנגלית – yes – יש (וראו ירמיה 'ויאמר יש')

שורש 'כש'

כוש, הכיש – כש, קול ההכשה, וקרוב לו – הקיש

שורש 'לש'
לישה ועוד

בלש – לש?
גלש – גל? וכן שלג
חלש – לחלוש על – כמו לגלוש? חלש – נלוש?
פלש – ?
תלש – לש

קלוש – קל וחלוש
שלש – ?
לשלשת – שלשול

לוש, לש – לש

מעניין כי בלש-גלש-חלש-פלש-תלש הם מונחים צבאיים.

שורש 'מש'
תזוזה ותחושה

חמש – ?
כמש – קמל

גמיש – וכן גומי, ממש – יש

משח, משך, משל – סופיות
מוש – מש, זז
משש – מש

שורש 'נש'

ענש – ? וכן עינה

אנוש – כן בארמית נש-אדם, אַנוש – וכן ענוש?

נשא, נשב וכו' – סופיות
נשה – שכח – הפך היש?, וכן נושה – כמו משא?

אישה – נשייה? לעומת 'זכר'

שורש 'עש'

רעש – רעש, קול 'רש'

כן עש

עשה – יש?
עשן – אש
עשר – וכן שׂר
עשת – מחשבה – יש?

'אין עשן בלי אש', אכן…

כן עשב-שב

שורש 'פש' – דובר כבר

שורש 'קש'
קול הקשה וכסיסה

בקש – ? (הקש בדלת?)…
הקש – קול הקשה?
יקש – מוקשממקיד
נקש – קש
עקש – עקם?

קוש – התקוששו וקושו – צ"ע
קשר – וכן גשר, שרשרת, שר
קשש – קש

קש – קול כסיסה
קשה – ? מלשון הקשה?

שורש 'רש'
קול רש, רעש

ברש – הבריש בקול רש
גרש – בקול רד?
דרש – ?
חרש – לחרוש שדה – חורים, חירש – ?
ירש – רש – ?
פרש – פרד
קרש – קרם
שרש – ? וכן סרס

רש – מרשרש בקופתו…, או לא ירש

רשם – חז"לי
רשע – שוועה
רשף – נשף
רשש – רש

כן – רשת, ראש, רוש

שורש 'רת'

כרת – קרע?

האם הפילים מוזכרים בתנ"ך?
התשובה הפשוטה – בשמם זה, לא. אלה הגיעו רק עם כיבושי היוונים ומוזכרים בספרי המקבים. אבל כן מופיע חלק מהפיל, מעין סינקדוכה – והוא השנהב, שן הפיל, שהובא לארמון שלמה –

כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי חִירָם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבֹוא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים.
מלכים א, י, כב (ובמקבילה בדברי הימים).

מצודת ציון –

"שנהבים" – הוא שן הפיל

"וקפים" – הוא הקוף הנזכר בדברי רבותינו ז"ל (יומא כט ב) ודומים הם בצורותיהם לבני אדם

"ותוכיים" – הם העופות היפות מאוד בנוצותיהם בחלוף המראות והוא הטווס.

ויש חוקרים שאומרים ששנהב היא מילה המחברת שתי מילים – 'שן' ו'הב', שהוא הפיל, ומופיע אף במקומות נוספים במקרא, אולי. כך, אם אני זוכר נכון, גם בפסוק –

לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב.
משלי, ל, טו.

וכך נכתב על גזרון 'שנהב' בוויקימילון –

מקור המילה ברובד המקראי, והיא מוזכרת פעמיים במקרא: ”שֶׁנְהַבִּים, וְקֹפִים, וְתֻכִּיִּים“ (מלכים א׳ י, פסוק כב), ”שֶׁנְהַבִּים, וְקֹפִים, וְתֻכִּיִּים“ (דברי הימים ב׳ ט, פסוק כא). השוו גם אל הצירוף המקראי: ” קַרְנוֹת שֵׁן“ (יחזקאל כז, פסוק טו).

המילה נוצרה בהלחם בסיסים של שן + הב (אִב), ובחילופי א-י (כגון-אִש-יֵש; אשי-יִשַׁי), (ממצרית: "יב" = פיל) ובזכות חיל הפילים שהוצב שם קיבל האי את שמו המצרי "יב" (אלפנטינה). באוגריתית, מצוי כצירוף "אִב אקנאם עפעפה" בהוראת – בהט (שן) עפעפיה.
אליעזר בן יהודה כתב כי לפי מרבית חוקרי הלשון, המילה "הב" מקורה בסנסקריט (אֻבָּה) ופירושה 'פיל'.

האם יש קשר בין מוסר ורפואה?

דבר זה 'מצוי בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים' –

בתורה –

וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמֹועַ תִּשְׁמַע לְקֹול יהוה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְה͏ַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו כָּל-הַמּ͏ַחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יהוה רֹפְאֶךָ.
שמות טו, כו.

בנביאים – בחזון ההסמכה של ישעיה –

הַשְׁמֵן לֵב-הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן-יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבֹו יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לֹו.
ישעיה, ו, י.

ובכתובים – בתהילים –

יִשְׁלַח דְּבָרֹו וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתֹותָם.
תהילים קז, כ.

נראה לי ראוי לציון שהעיקרון הראשי של הרפואה – לפי היפוקרטס, כמקובל, ושל המוסר – לפי מיל, הוא העיקרון שלא להזיק. אם כך, נקיטת כלל מוסרי-ליברלי זה בעצם 'מרפאת' את החברה, ניתן לטעון.

הנה בקצרה על שני עקרונות אלה, מתוך ויקיפדיה –

על פי מיל, ישנה רק סיבה אחת לגיטימית להפעלת כוח כלפי יחיד: "המטרה היחידה אשר למענה אפשר להפעיל כוח בצדק כלפי כל חבר בקהילה מתורבתת בניגוד לרצונו, היא כדי למנוע נזק לאחרים." (על החירות, עמ' 53).

הביטוי פרימום נון נוקרה (בלטינית: Primum non nocere; בתרגום מילולי: ראשית, אל תזיק) מבטא את אחד מעקרונות האתיקה הרפואית. הביטוי משמש לפחות מאז 1860 תזכורת לעוסקים ברפואה, שלפעולות הנעשות מתוך כוונות טובות עשויות להיות תוצאות לא רצויות. העיקרון התקבע כיסוד חשוב באתיקה הרפואית המודרנית בעיקר בזכות היותו אחד מארבעת עקרונות-העל שניסחו טום ביצ'מפ וג'יימס צילדרס בספרם "Principles of Biomedical Ethics "‏.^[1]

בימינו השימוש בו נחשב לא מציאותי מכיוון שאי אפשר כמעט לטפל ללא אפשרות, ולו זניחה, של נזק. ולכן הוחלף בפועל בדרישה לפעול לטובת החולה.

מקור הביטוי

שלא כאמונה הרווחת, מקור הביטוי אינו שבועת היפוקרטס. לרוב הביטוי מתואר כפראפרזה של גלנוס על ביטוי של היפוקרטס, אף שגלנוס כתב ביוונית ואין אזכור ידוע של הביטוי בכתביו. הטקסט הקרוב ביותר במשמעותו לביטוי בכתבי היפוקרטס הוא "לעזור, או לפחות לא לגרום נזק" (מתוך אפִּידֶמִיוֹן, ספר ראשון, חלק חמישי).

הבוקר צפיתי בהרצאה של פרופ' רחל אליאור על יהדות המאה ה-17 וה-18, כולל שבתאים, חסידים ומתנגדים. זו באמת הייתה הרצאה נהדרת ומלאת ידע, אך זו הזדמנות בשבילי לומר מה אני חושב על הקבלה, תורת הסוד היהודית. ובכן, יש מגוון פסוקים די ברורים בקשר לכך –

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד יְהוָה לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי. ב אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי. ג יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
תהילים קלא.

כלומר – לא הלכתי בנפלאות.

ח תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. ט פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת יְהוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם. י יִרְאַת יְהוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו. יא הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים. יב גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב. יג שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי. יד גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב. טו יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי.
תהילים יט.

כלומר – תורת ה' תמימה, מנסתרות נקני.

וכן בתורה עצמה –

הַנִּסְתָּרֹת לַיהוה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄיׄנׄוּׄ עַד-עֹולָם לַעֲשֹׂות אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתֹּורָה הַזֹּאת.
דברים כט, כח.

וזה מופיע אף בתלמוד, בציטוט מספר בן־סירא (מהספרים החיצוניים, שעקרונית נאמר שאסור לקרוא – וזה עניין בפני עצמו) –

"שכן כתוב בספר בן סירא (בן סירא ג, יט-כ) במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות".
חגיגה, יא, א.

כך גם אני חושב, שפסוקי התנ"ך פשוטים ואין בהם סודות נסתרים, אף שלעיתים יש בהם עומק רב. זו הייתה גם דעתו של שפינוזה. לכן אני פוסל את כל שיטת הלימוד הקבלית, וזאת אף מבלי להתייחס לתכניה, שהיו שמצאו גם בהם בעייתיות, כידוע.
אך עוד יותר מזה – אני חושב ששבתאי צבי היה אכן המשיח הקבלי המיוחל. כלומר – שהיגיון הקבלה מוביל בדיוק לסוג משיח שכזה. אלא ששבתאי צבי היה משיח־שקר, ולכן הרעיון המשיחי שבא מתוך הקבלה מיצה את עצמו.
מכך ברור, שגם בחסידות יש בעיה.

שורשים המסתיימים במ'

שורש 'אמ'

נאם – וכן נם, אמר

אמד – מד
אמר – וכן זמר
אמן – ? + א' האל 'אמן', אמונה
אמץ – מץ
אם, אמא – בכל השפות מ'.

אמת – שורש אמן

שורש 'במ'

יבם – ?

במה. כן בהמה.

שורש 'גמ'
גמיעה, צליל השתייה

לגם – גמע
רגם – ? וכן הרג?

גמל – לגם
גמע – לגם
גמר – ?

שורש 'דמ'
דם, דום

אדם – אדום, דם
גדם – גדע
נדם – דמם
קדם – ?
רדם – רדד?

אדם-דם

דמה – קשר־דם
דמם – דום
דמע – דם־עין? וכן 'דמעתך' במובן אחר

שורש 'המ'
קול 'הם'

נהם – קול הם, וכן נאם

המה – קול הם
המון – הומה
המר – החליף, ?

שורש 'זמ'
ז' זדון

יזם – זמם

זומ, זם, זימה – כמו זמם
זמם – אולי כמו זבוב הנראה כזומם? + ז' הזדון והמזימה
זמן – ארמית
זמר – ז' הזימרה

שורש 'חמ'
חום

לחם 'לחם־חֹם' מופיע
נחם – חם
רחם – חם
שחםמ- חום

פחם – חם. חם – דוד, חום, קירבה.

חמד – חם לבו.
חום, חמם – חם.
חמל – חם, רחם
חמס – חם + ס' המאיסה
חמק – חמוקיים חמודים, חמק-ברח – ?
חמש – תחמושת-אש?

מחמאה – כנראה שיבוש של 'רכו מ-חמאות דבריו' בתהילים.

שורש 'טמ'
אטום

אטם – טם
קטם – קטע
שטם – שטן

טמא – טם, אטום. אולי על שם סגירתו.
טמטם – אטום וטיפש.

שורש 'ימ'
אים – איוּם, קול איי? וכן איוֹם

שורש 'כמ'

כמהּ – ה' מופקת, וכן מהמהּ, כמה למי שהתמהמה. קול הא.

שורש 'למ'

אלם – אל, לא מדבר
בלם – בל
גלם – 'גלמי ראו עיניך' – ?
הלם – כמו אלם
חלם – חלום והחלמה – ? 'חילו פניך'?
עלם – עֶלֶם – עוּל ימים, נעלם – ? וכן עולם-עד
פלם – אבנים מפולמות, בלשון מאוחרת, כמו צלם, תבנית
צלם – בצלם – כמו צל
שלם – ? שם אל 'שלם'

שורש 'ממ'

דמם, המם, זמם, חמם, סמם, עמם, קמם, רמם, שמם, תמם – תחילית

שורש 'נמ'
שינה

חינם – חן

נום, נם, נמנם – נם, ישן
בשאר – נ' תחילית

שורש 'סמ'

חסם – כמו חסה?

סם – ? וכן מבושם-שיכור

סמך – תמך

שורש 'עמ' – דובר כבר, קול

שורש 'צמ'
עניינו צמצום.

עצם – עוצמה-עוז ולעצום-לסגור-צם.

צמד – צמצום
צמח – ?
צם, צמצם – צם
צמק – צם

צמר – ?

שורש 'קמ'
קימה.

נקם – קם עליו
רקם – ?

קום, קם – קם. וכן עמד.
קמל – מל

קמח – מחוי?

שורש 'שמ'
עניינו שימה ושממה. -וכן דממה. קול שהה

אשם – נעשה שומם?
נשם – וכן נשף, שאף, קול הנשימה, וממנו שמם
רשם – מאוחר

שמד – שם
שום, שמם – שם
שמט – שם לב + ט' הנטייה והביטול?
שמן – ?
שמע – שם עין?
שמר – שם לב?

שמץ – שום, דבר מועט.
שמש – שם אל, אש.

שורש 'תם'
סוף

תם, תמם – תם, סוף
תמך – מך

וכן תם-תמים.

שורש 'אס'
ס' המאיסה, קול הנחש

מאס – ס' המאיסה

אסף – ?
אסר – ?

אסון – ס' המאיסה

שורש 'בס'

אבס – אבה?
כבס – ?

גבס. קבס – ס' המאיסה.

בוס, בסס – הביס, התבוסס בדמו – כמו התמוסס, נמס

בסיס

שורש 'גס'
עניין גסות, ס' מאיסה

נגס – בגסות? קרוב לו – נגש, נגישה

גיס, הגיס – גס

אגס – נגס. גיס.

שורש 'דס'

הדס – ?

שורש 'הס'
שקט, כמו ששש

הסה – הס

שורש 'חס'
עניין רחמים

דחס – דחק
פחס – דחס

חסד – חס
חוס, חס – חס, ריחם
חסה – חס, תפס מחסה, פעולת המרחם
חסל – הפך החס? ל' השלילה, או כמו קטל
חסם – שם זמם?
חסן – ?
חסר – סר

שורש 'טס'
טססס – קול טיסה

טוס – טס, עף

טס-מגש, טווס – טס.

שורש 'כס'
כיסוי

כסה – כס, וכן חסה

כסא, כס – מכוסה?

שורש 'לס'

בלס – בלע
עלס – עלז
פלס – פילח
קלס – קילל, ובלשון חז"ל שיבח

שורש 'מס'
מסיסה, קול המסיסה

חמס – חם + ס' המאיסה
כמס – הכמין, סוד
נמס – מסס, התמוסס
עמס – ?
רמס – מוסס

מס, מסך – סך

מסר – סר

שורש 'נס'
התנוסס ברוח, קרוב להתמוסס

אנס – אין נס?
כנס – ?
שנס – מותניו – כמו כנס

ננס, פנס, קנס – כמו מס?

נסה – ?
נוס – נס, ברח
נסס – התנוסס, נס-דגל, נישא ברוח

נס-פלא – כנס-דגל, נקודת־ציון גבוהה

שורש 'עס'

כעס – ס' המאיסה, וכן זעף-זעם – ע'

שורש 'פס'
נעלם, התמוסס

אפס – פס
תפס – פס, הפך הנס

פוס – פס, נעלם
פסל – פס, מוסס את האבן
פסע – ?
פסק – פס, אפס
פספס – פס

שורש 'רס'
עניינו הרס, כמו מסס וכו'

גרס – הרס
דרס – הרס
הרס – הרס
סרס – הרס
פרס – פרק והרס
קרס – הרס

ארס – הרס, חרס – חרב.
רסיס – הרוס.

שורש 'שס'
שיסוי וקריעה. שס קול שיסוי.

שסה – שס
שסע – שס
שסף – שס

שסק-רסק?