איך נפלו גיבורים

אתמול נהרגו שני טייסים בתאונת מטוס. זה מקרה מצער ביותר ותנחומיי הכנים למשפחות. ואולם, רק לפני שבוע נהרג חייל צה"ל בתאונה ואף אחד לא דיבר על זה, ואילו על התאונה אתמול מדברים בלי סוף. למה?
עתה, אני מתכוון לומר דברים שנויים במחלוקת והמחשבה הראשונה שלי הייתה לא לפרסמם כלל. אך אקח סיכון (של איבוד שני קוראיי) ואומר לאיזה פסוק זה הפנה אותי. לא תמיד מתקבלים דברים נעימים ומלטפים, ואני מקווה שנוכל לעמוד בגבורה גם בזה.
ובכן, הפסוק הוא מקינת דוד –

אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה.
שמואל ב, א, כז.

איך נפלו גיבורים – מובן. ולמען האמת זאת כל מה שרציתי לכתוב מראש. אבל אי-אפשר להתעלם מחציו שני של הפסוק – ויאבדו כלי מלחמה – ומיד נשאלת השאלה, האם זה דבר שבכלל ראוי לציינו בקינה? כלומר – אובדן התחמושת.
דבר זה תמיד הפריע לי ונראה לי דבר פרימיטיבי. אך הנה אין מנוס מלומר שדבר דומה נשאר עד לימינו – מוות עם מטוס מסוקר יותר ממוות בלי מטוס.

עד כאן מחשבותיי, ואני מצטער שוב אם מישהו נפגע מהן.

אך אוסיף עוד משהו –
ביום שני שודר הפרק השביעי בסדרה 'שעת נעילה' על מלחמת יום כיפור, ושם בסופו הראו קבוצה של חיילים שנהרגו ונפצעו בבונקר. התמונה הזו הכעיסה רבים, כי זה מראה את צה"ל בעליבותו. מנגד נטען כלפי הטוענים כי במלחמה נוראית זו אכן ספגנו מכה קשה.
אני שותף לדעת המבקרים. רבים מתו במלחמה, אך הם נהרגו תוך כדי מלחמה, בגבורה, ולא מוות משפיל בבונקר. לפחות כך נראה לי, בלי שחקרתי לעומק את הקרבות. ולפחות זה מה שהיה אפשר להראות.
וגם זה מתקשר לפסוק – חשוב גם 'איך' נפלו גיבורים. ואיך הם נפלו? בגבורה.