נס ודגל

נס ודגל

1.
אות נ' עניינה תנועה. כך, למשל, במילה נע ובמילה נד, שאף חוברו יחד לביטוי אחד, כמו בפסוק –

כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ.
בראשית ד, יב.

כך היא באה גם במילים של הפסק תנועה, כגון – נח ונם.

ושוב לעניין תנועה, הפעם תנועה ברוח – הצורות נס ונף. נף – להתנופף ברוח, ונס – מתחלק לשניים – מלשון ניסה ומנוסה, ומלשון התנוססות ברוח, כמו בפסוק –

נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה.
תהילים ס, ו.

כך גם הנֵס, הדגל, נקרא כך משום שהוא מתנוסס ברוח.

ומה באשר לנס, במובן של פלא? הוא כמו נס-דגל, ניצב בגובה, וכולם נושאים אליו עיניים.

שימושים נוספים לנ' התנועה – נהג, סואן ועוד.

מה הקשר בין זה ובין נס"ה במובן של ניסיון, לנסות – צריך עוד לבדוק. יש שפירשו שהניסיון מרומם את האדם, אך לי נראה יותר שהוא מלשון מסע ונסיעה (וכן קרוב למשא), שהן צבירת מרחק. וכן ראו –

וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת-חַרְבֹּו מֵעַל לְמַדָּיו וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא-נִסָּה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-שָׁאוּל לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו.
שמאל א, יז, לט.

ויש גם נסה כמו נסך, שפוך –

רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יְהוָה.
תהילים ד, ז.

2.
אות ל' עניינה למעלה.

גל הוא דבר שעולה אל על, גם גל בים וגם גל אבנים.

לדלות זה להעלות למעלה. ודל – עני – הוא מי שנשאר למטה.

להלל זה להעלות ולרומם.

סל הוא מה שנושאים על הכתפיים. מסילה היא דרך מוגבהת, לפי המפרשים הקדומים, וכל סלילה היא מלשון על.

עלה, וכן מילת היחס על, הן כמובן מלשון עלייה.

נפל – מגבוה לנמוך. ובדומה לו, אגב, ישנם גם זל, נזל, וגם טל, הנוזל מטה. של נעלייך – גם במשפחה זו.

צֵל – מוטל ארצה.

קל – הוא מה שנופל.

אם כן דגל – הוא מה שמונף אל על, כמו גל.

ממנו בהשאלה – מחנה, שהרי כל מחנה אצל בני ישראל ניצב דגל. ולדגול – לתמוך במחנה, והוא שימוש מאוחר בהרבה.

שימושים אחרים לל' של למעלה – אל, ואות השימוש ל' – כנראה במקור למעלה. אֵל, במשמע אלוהים – הוא אומנם שמו של אל כנעני מסוים, אך אפשר שנקרא כך, כי הוא נמצא למעלה ואליו נושאים עיניים. ועוד הרבה.

אגב, גם פלא, עניינו ל' העליונות, על אף שהוא קרוב גם לפלה, במשמע הופלה, הופרד, שכן פלא הוא מאורע שמופרד ונבדל מהשאר. אך כנראה ההפליה במקור קשורה להרמה והנפה, כמו הנפת התבואה.

ועוד, אפשר שנבחרה הל' לציון משמעות זו, כי בהגייתה הלשון עולה ונוגעת בחיך העליון. ואולי גם בצורתה היא פונה כלפי מעלה מסיבה זו.