כל טוב

לפרשת חיי שרה

בקריאתי השבת בפרשת השבוע שמתי לב לצירוף 'כל טוב' המופיע בפסוק הזה –

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדֹו וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נ͏ַהֲרַיִם אֶל-עִיר נָחֹור.
בראשית כד, י.

הצירוף הזה מופיע עוד כמה פעמים בתנ"ך ועל-פי רוב במשמעות דומה, של טובין –

בכניסה לארץ –

י וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא-בָנִיתָ. יא וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל-טוּב אֲשֶׁר לֹא-מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא-חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא-נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃

דברים ו.

וכן –

וַיִּלְכְּדוּ עָרִים בְּצֻרֹות וַאֲדָמָה שְׁמֵנָה וַיִּירְשׁוּ בָּתִּים מְלֵאִים-כָּל-טוּב בֹּרֹות חֲצוּבִים כְּרָמִים וְזֵיתִים וְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ וַיִּתְעַדְּנוּ בְּטוּבְךָ הַגָּדֹול.
נחמיה ט, כה.

בבוא חזאל אל אלישע –

וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתֹו וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדֹו וְכָל-טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר בִּנְךָ בֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה.
מלכים ב, ח, ט.

ובאופן כללי –

כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יהוה לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טֹוב.
תהילים לד, יא.

יש רק יוצא דופן אחד, שחריג גם בצורתו – במעמד ההתגלות של ה' למשה הוא אומר לו כך –

וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יהוה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם.
שמות טו, יט.

מהו בדיוק 'כל טובי' הזה לא אוכל לומר. יכול להיות שכאן המשמעות שונה ומכוונת לטוב כתכונה. אך אפשר לומר שהמשמעות היא דומה, ואולי הוא מתכוון לכל הבריאה כולה, ומסתריה, שהרי לאחר כל יום מימי הבריאה נאמר – 'כי טוב'.

יפה. אף כי לא זה מה שרציתי לומר. אני חשבתי על כך שאמנם בכל יום נאמר 'כי טוב', אבל דבר אחד נמצא לא טוב – 'לא טוב היות האדם לבדו' (אבל הוא לבדו בין כה וכה, אמר זך ז"ל, שהיה אכן בודד). ורק לאחר שנמצאה לו 'עזר כנגדו' נאמר סוף-סוף – 'והנה טוב מאוד'. וכבר כתבתי פעם שהתיקון עדיף מהשלם, טוב מאוד הוא יותר טוב מטוב (טוב מטוב, כפי שאומר מאיר אריאל).
וכן גם במשלי, הפסוק המפורסם אומר – 'מצא אישה מצא טוב'.

וכך גם חז"ל ידעו. למשל –
בבא מציעא [דף נט]:
"אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו. שנאמר: 'ולאברהם היטיב בעבורה'". 

ולבסוף, אולי זה גם מתקשר לעניין נודע נוסף מפרשתנו –

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: (בראשית, כד, א).

אמרו חז"ל (בבא בתרא טז, ב), בת היתה לאברהם אבינו ע"ה ובכל שמה.