בעל ואיש מבחינה לשונית

אגב (המשך לפוסט קודם), מבחינה לשונית –
'בעל' היא מילה שסימנה במקור את פעולת הבעילה המינית, שנקראת גם ביאה. 'בעל' נשמע כמו 'בא על'. צירוף שבא למשל בפסוק זה (ובדרך כלל לא בהקשר מיני) –

כִּי-יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין-לֹו לֹא-תִהְיֶה אֵשֶׁת-הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לֹו לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ׃
דברים כה, ה.

ומהו 'בא'? כידוע לנו האות ב' משמשת לציון 'בתוך', כאות שימוש. בא הוא, אם כן, כמו ב'. בא בה.
במילים רבות האות ב' משמשת באופן זה, אך זה כבר עניין לפוסט נוסף.

ומהו 'איש'? אני סבור שיש קשר בין המילה איש ובין המילה 'יש'. האיש הוא בסך־הכול ישות. וכנראה גם המילה 'אש' קשורה למילה יש. האש מתלקחת כמו יש־מאין. כך גם האור הוא הדבר הראשון שנברא, לפי הכתוב.
גם כאן, כנראה יש מילים נוספות הקשורות למשפחה זו, אך זה כבר עניין לפוסט נפרד.

'אש' הוא גם, כמובן, צליל הצתת האש, והוא כנראה המקור הראשון של המילה.

יש אם כך יסוד לשוני למובא בגמרא –

"דרש רבי עקיבא – איש ואישה זכו – שכינה ביניהם. לא זכו – אש אוכלתן".

(אגב – גם 'פעל' כנראה נגזר מ'בעל', שהרי הבעילה היא פעילות נמרצת. ואין להתפלא על כך שהיא הראשונית והגוזרת, שהרי זו מהפעולות האנושיות היסודיות ביותר.

ועוד – במקרא נמצא גם חילוף בעל-בחל, למשל בירמיה לא – ואנוכי בעלתי בם'. אך נראה שבחל הוא מגזרת חיל).