נבל נבלה ידבר

כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ.
שמואל א, כד, יג.

כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן לַעֲשׂוֹת חֹנֶף וּלְדַבֵּר אֶל יְהוָה תּוֹעָה לְהָרִיק נֶפֶשׁ רָעֵב וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר.
ישעיה לב, ו.

הפסוק הראשון הוא מדברי דוד לשאול הרודף אחריו לחינם, והוא מצטט משל ידוע בעם 'משל הקדמוני'. הפסוק השני הוא חלק מנבואה של ישעיה.

מה אומר דוד? מרשעים ייצא רשע. ומה אומר ישעיה? נבל נבלה ידבר. האם יש צורך לומר זאת? האם זה לא מובן־מאליו? יש כאן יותר מלשון־נופל־על־לשון, יש כאן כפילות של אותה לשון עצמה.

אז אכן, הדבר מובן־מאליו, אך עדיין צריך לומר אותו. צריך להדגיש שאין מה להתפלא על הרשע ועל הנבל שהם מוציאים מפיהם דברי רשע ונבלה. כאותו משל של העקרב העוקץ את מיטיבו ואומר – 'מה תתפלא? זה טבעי!'.

אני מציין את הדבר, כי מפעם לפעם סוערת דעת הקהל על אמירה כזו או אחרת של אישיות כזו או אחרת, לרוב אישיות ידועה היטב לשמצה. אנשים מזעזעים ואני לא מזעזע, כי אני זוכר את שני הפסוקים האלה.

ואם תרצו, כך גם אומר ישוע במתי יב –

לג "אוֹ שֶׁהָעֵץ טוֹב וּפִרְיוֹ טוֹב, אוֹ שֶׁהָעֵץ רַע וּפִרְיוֹ רַע; שֶׁהֲרֵי בְּפִרְיוֹ נִכָּר הָעֵץ. ⋅לד יַלְדֵי צִפְעוֹנִים, אֵיךְ תּוּכְלוּ לְדַבֵּר טוֹבוֹת וְאַתֶּם רָעִים? הֵן מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפֵעַ בַּלֵּב מְדַבֵּר הַפֶּה. ⋅לה אִישׁ טוֹב מֵפִיק דְּבָרִים טוֹבִים מֵאוֹצָרוֹ הַטּוֹב ; אִישׁ רַע מֵפִיק דְּבָרִים רָעִים מֵאוֹצָרוֹ הָרָע. ⋅לו וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל מִלָּה בְּטֵלָה שֶׁיְּדַבְּרוּ בְּנֵי אָדָם יִתְּנוּ עָלֶיהָ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בְּיוֹם הַדִּין. ⋅לז מִדְּבָרֶיךָ תִּצָּדֵק וּמִדְּבָרֶיךָ תְּחֻיַּב."