עקידה

לפרשת וירא
העקדה מבחינה לשונית

בפרשתנו מתרחש אירוע העקדה – אברהם עוקד את בנו יצחק על המזבח, או על המוקד. לא קשה לראות את הקשר הברור בין המילים עקד-מוקד. שורש הבסיס שלהן הוא 'קד', ובמילוני הסברתי שהוא שורש השייך למשפחת 'חד', כלומר חוד, נקודה – 'נקד' – מובחנת. כזה הוא המוקד, ואולי אפשר להניח מכאן שברגיל הוא עמד על פסגת הר, על חודו.
העלאה על המוקד של הזבח היא מעשה מקודש. והנה, לדעתי המילה קודש אינה אלא צירוף של מוקד-אש, כפי שכתבתי גם במילון. תחילה היה מוקד-האש, וממנו נגזרה אחר-כך המילה קודש, קדוש וכיוב' לציון דברים מסוגו.
העקדה, אם כך, היא מאורע קדוש. כמו כך, אלוהים ציווה זאת את אברהם, או במילים אחרות – פקד עליו, שורד פק"ד. כאן הקשר הוא פחות ברור, אבל עדיין הוא יתכן.
כמו כן, ברור שאברהם שקד על מלאכתו, כלומר התמקד בה והתרכז בה.
לבסוף, פעולת כבוד נוספת הקשורה לקדושה היא הקידה בפני האל או הלך. ואולי בדומה לקידה באה אחר-כך גם 'רקידה', הדומה לה.
ולבסוף-לבסוף, המילה המודרנית 'קוד' אפשר שגם היא נגזרת מהקידה, שהרי הקידה היא אולי קוד-ההתנהגות הראשון, ובוודאי המוכר שבהם.