על המליצות

חידת שמשון ידועה –

וַיֹּאמֶר לָהֶם מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים.
שופטים יד, יד.

אבל נשים לב לשני דברים כאן –
ראשית, נראה שיש תשובה שונה מאשר זו שמוסר הכתוב לחידה זו, והיא – דבורה! שממנה יוצא הדבש המתוק, והיא עזה בעקיצותיה. וכבר כתבו על זה.
ושנית – וזה הדבר שרציתי להעלות פה – שהחידה נכתבת בלשון כפולה 'מהאוכל יצא המאכל', וכך הוא הרבה פעמים דרך החידות (שעליהן אגב כתב יאיר זקוביץ את ספרו – 'אביעה חידות מני קדם'). גם הנביאים משתמשים הרבה בלשון נופל על לשון (ואני משתמש בכתביהם במילון הדו־עיצורי שאני הולך וכותב כאן).
אני מציין דבר זה כי שמתי לב שהרבה פתגמים ידועים אפשר לנסח בדרך זו של לשון נופל על לשון. למשל, מעט דוגמאות שעולות לי עכשיו –

'יש אור בקצה המנהרה', אפשר לומר גם – 'יש נהרה בסוף המנהרה'.

'יגעת ומצאת – תאמין', אפשר לומר גם – 'יגעת ופגעת – תאמין'.

ואפילו 'פתגמים' מודרנים כמו 'לא משאירים פצועים בשטח', אפשר לנסח גם כך – 'לא מפקירים פגורים/פגועים/פגרים בשטח'.

אני טוען כמובן שיש גם קשר אינהרנטי בין המילים הדומות הללו.

הוספות –

'אוהב כסף לא ישבע כסף' (משלי) – הנכסף לכסף, לא יועיל להוסיף לו.