על הנידחים

כִּי מוֹת נָמוּת וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים אַרְצָה אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ וְלֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים נֶפֶשׁ וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח.
שמואל ב, יד, יד.

אלה דברי האישה החכמה לדוד, בשליחותה מעם אבנר כדי להשיב את אבשלום לביתו. הרעיון – אסור שיהיו נידחים בישראל, יש להביא את כולם בחשבון ולבית, או אם תרצו – כל ישראל ערבים זה לזה.

למה נזכרתי בזה? בגלל תוכניות הריאליטי השוטפות את ישראל מזה זמן רב. ומהו העיקרון המנחה את כולן? הדחה! כל שבוע, בערך, מודח מתמודד אחד, עד שנשאר האחרון, והוא המנצח.

תאמרו, זו קטנוניות מילולית. יכול להיות, וגם אני חשבתי כך. אך שמא יש כאן יותר מזה? כי מה קורה בתוכניות אלה? המתמודדים רבים זה עם זה. כך ב'האח הגדול' וכך ב'הישרדות'. כלומר, בדיוק העיקרון ההפוך לזה שהזכרנו קודם – הערבות ההדדית.

כמובן זה משל לכל התרבות הקפיטליסטית התחרותית. וכבר כתבתי פעם שיש קשר בין המילים 'תחרות' ו'חרון־אף'.

אך אם כבר הגענו עד לפה, נזכיר כי שורש זה בא גם בהזדמנות נוספת בתנ"ך – בדין מסית ומדיח המובא בדברים יג. למשל –

יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת-יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.
דברים, יג, יד.

מכאן אולי אפשר להגדיל ולומר, שאף תוכניות ריאליטי אלה בעצם מדיחות אותנו לדבר עבירה, ומסירות אותנו מדרך הישר.

לעומת זאת, אחת התכונות של אלוהים בתנ"ך היא שהוא דואג לנידחים. למשל –

אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ.
דברים ל, ד.

וכן מופיע בהמשך לרוב אצל הנביאים.