על המחשבה

על המחשבה
וַיַּרְא יהוה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבֹּו רַק רַע כָּל-הַיֹּום.
בראשת ו, ה.

עוד על פסוק זה, שבו מופיעה ה'מחשבה' לראשונה. זו כמובן תופיע עוד רבות בתנ"ך בהמשך.

נתקלתי בשאלה יפה – מהי מחשבה? זו שאלה שלא כל-כך פשוט לענות עליה, אולי בגלל שכשאנו נאלצים 'לחשוב על המחשבה' אנו נתקלים במעין פרדוקס. ובכל אופן ניתן לחשוב עליה, ולו מבחינה מטריאליסטית. מחשבה, מבחינה פיזית, היא יצירת אי-אילו קישורים במוח העוזרים לנו להבין את המציאות. ודאי לתחום מדעי המוח יש מה לומר על כך. כמו כן יש דרכים למחשבה, שעיקריהן כמדומני הן יצירת הבדלה ומציאת המשותף. אבל כל זה עדיין מרגיש חסר. נפנה אם כך לצד הלשוני –

כמו בהרבה פעלים אחרים – ואינני יודע אם שמו לזה לב – הפועל חש"ב שייך לקבוצה של ארבעה פעלים (לעיתים אלו שמונה, ולעיתים מספר אחר) המתחילים ב'חש'. את עובדת היות השורש העברי בן שתי אותיות במקורו נראה שאין צורך להוכיח, וכבר העניין דובר רבות. ובכן, אלה הפעלים –

חשב
חשד
חשק
חשש

כפי שאפשר לראות בנקל, יש מכנה משותף ברור בין הפעלים, והוא הפעלת פעולה שכלית כלשהי ביחס לאובייקט. כך חשב – היא פעולה לוגית, חשד – היא פעולה שכלית-נפשית שמקורה פחד, חשק – היא פעולה שכלית-יצרית בשטח המיני בעיקר, וחשש – דומה מאוד לחשד.

על־כן אני חושב שהשורש הבסיסי של המילה 'חשב' היא 'חש', עניין תחושה. ואולי תוספת הבי"ת באה להביע 'חש ב', כמו – 'חש בדבר'.
אם דבר זה נכון, הרי שמקור המחשבה השכלית, לפחות לפי הלשון, הוא סנסואלי. ואולי הדבר יוכל לסייע בוויכוח העתיק בין הרציונליסטים והאמפיריציסטים.

(הערה – עוד נמצא השורש 'חשך', אך הוא משורש הבסיס 'שך', כמו 'סך', 'סכך', וכן בשי"ן שמאלית – חשׂך).