ישעיה נט', פרק האמת

קריאה בישעיה נט –

תוכחותיו של ישעיה הן חריפות ביותר, מה הפלא שאנשים היום לא אוהבים לקרוא אותן? הרי הכי כיף לשמוע כמה אנו נפלאים ו'עם סגולה'. בכל זאת אנסה לקרוא את הפרק המופתי הזה מישעיה –

א הֵן לֹא קָצְרָה יַד יְהוָה מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ. ב כִּי אִם עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ. 

כאן יש עיקרון מקראי גדול – החטא הוא זה המבדיל בין האדם ובין אלוהים. ואת חטא העם הגדול ישעיה הולך ומפרט –

ג כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָו‍ֹן שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ שֶׁקֶר לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה. ד אֵין קֹרֵא בְצֶדֶק וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה בָּטוֹחַ עַל תֹּהוּ וְדַבֶּר שָׁוְא הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן. 

החטא העיקרי של העם לפי ישעיה היא אי דיבור אמת, הישענות על שקר, שהוא גם עוון ועוולה. והוא ממשיך וממשיל זאת –

ה בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה. ו קוּרֵיהֶם לֹא יִהְיוּ לְבֶגֶד וְלֹא יִתְכַּסּוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂי אָוֶן וּפֹעַל חָמָס בְּכַפֵּיהֶם. 

כנחשים ורמשים – החיות הבזויות והבוגדניות – כן הם. מעשיהם הם אוון – דבר ריק, וחמס – גזל.

ז רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם. ח דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם. 

רגליהם לרע ירוצו – כפי שאומר ירמיה (כג, י) – וַתְּהִי מְרוּצָתָם רָעָה. מרוצת החיים, מרוצת הבצע. אין בה רע כשלעצמה, אך יש בה רע כשאין בה צדק, אלא להיפך – שוד, שאותו מדמה הנביא לשפך־דם ממש. את דרך השלום והמשפט אין הם מכירים כלל. החברה כולה מבוססת על שיטה עקומה – 'נתיבותם עקשו להם' – קבעו להם חוקים שרירותיים, המבוססים על עיקשות ולא על חוכמה. אין כלל אפשרות לחיות בשלום בתנאים אלה.

ט עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ. י נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה כָּשַׁלְנוּ בַצָּהֳרַיִם כַּנֶּשֶׁף בָּאַשְׁמַנִּים כַּמֵּתִים. 

ואכן התוצאות לא מאחרות לבוא – אין משפט ואין צדק (צדקה, בלשון המקרא). העם עיוור וכושל.

יא נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה נְקַוֶּה לַמִּשְׁפָּט וָאַיִן לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ. יב כִּי רַבּוּ פְשָׁעֵינוּ נֶגְדֶּךָ וְחַטֹּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ כִּי פְשָׁעֵינוּ אִתָּנוּ וַעֲו‍ֹנֹתֵינוּ יְדַעֲנוּם. 

עוד מאותו עניין – נדבר בינינו ותא נבין את מקור הכשל, ומקור הכשל הוא החטא, שהוא, כאמור, בעיקר השקר, כפי שהוא ממשיך ומפרט –
(אך רק אומר קודם כמדרש לשון, שאת פסוק יא אפשר לפרש ממש באופן עדכני – 'כיונים הגה נהגה' – בציוצי הטוויטר, שאינם מעלים ואינם מורידים, ולכן אולי גם – 'נהמה כדובים כולנו' – בפייסבוק, אף כי לא הצלחתי עדיין לקשר בין דובים לפייסבוק, בניגוד ליונים שקשרם לטוויטר מובן. בין כך ובין כך – הרשתות החברתיות היום הן אכן המקום בו אנשים מחליפים רשמים. אך כל זה כהערת אגב).

יג פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ בַּיהוָה וְנָסוֹג מֵאַחַר אֱלֹהֵינוּ דַּבֶּר עֹשֶׁק וְסָרָה הֹרוֹ וְהֹגוֹ מִלֵּב דִּבְרֵי שָׁקֶר. יד וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא. 

כאמור, החטא העיקרי של העם הוא השקר, וכך קרה שהאמת נעדרה כליל, אפילו ברחוב.

טו וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְהוָה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי אֵין מִשְׁפָּט. טז וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ. 

מכאן באה תגובת האל, והיא פחות מענייני כאן, אך אמשיך בכל זאת עד סוף הפרק. פסוק טו בא בגמרא במסכת סנהדרין כסימניו של דורו של משיח. ושם נאמר – נעשית עדרים-עדרים. האם אין זה המצב היום – עדר הימין מול עדר השמאל, כשהאמת הבלתי־תלויה חסרה?

יז וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה. יח כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם חֵמָה לְצָרָיו גְּמוּל לְאֹיְבָיו לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם. 

תגובת האל – והיא תגובת נקם.

יט וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת שֵׁם יְהוָה וּמִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ אֶת כְּבוֹדוֹ כִּי יָבוֹא כַנָּהָר צָר רוּחַ יְהוָה נֹסְסָה בוֹ. כ וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְהוָה. 

כאן פסוקים משיחיים ברורים. ולשבי פשע – הוא שאמרו חז"ל – דור שכולו חייב. וכן מופיע גם במקומות אחרים.

כא וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְהוָה רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

– נצחיות דבר ה'.

אז האם אנו נמצאים ב'ימות המשיח'? איני רוצה לטעון כך, ובכלל אני מנסה להימנע ממחשבות אסכטולוגיות – מחשבות של אחרית הימים. זו לא הנקודה. הנקודה שאני לוקח מכאן היא החשיבות של האמת, ועל כן אפשר לקרוא לפרק זה – 'פרק האמת'. בדומה לכך אומר זכריה בפרק ח, שגם הוא פרק גאולה –

טז אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. יז וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם יְהוָה. 

ולא, לא נביא אני ולא בן נביא, אני פשוט קורא בנביאים ומנסה ללמוד את מוסרם.